עיר זרה
מדמיין את עצמי רץ ליד הנהר גדה אחת מתרחקת לאיטה מהשנייה מחפש סירות הצלה בין בתים נטושים שם ילדים...
לא גדלתי לצד נהר ואני יודע שמלבד נהר הירדן אין בישראל נהר שיכול לשקף תחושה דומה לזו שעולה בלא מעט ספרים, תחושה של גאולה, מחילה וכפרה. אני יכול לדמיין אותו, לשמוע אותו באוזניי, הוא זורם ממש לידי, וכל הזמן מלווה אותי.
אולי זה השיר ההוא, אולי התפקיד שלו בסרטים שאני אוהב, גם אני מחפש נהר להיטבל בו, שינקה את ידיי ויעניק לי שלווה בפנים ובחוץ. אני יכול לראות את הסירות ששטות בו ואת הגדה שמעבר.
כן אני רואה אותו גם כשהוא רחוק ממני חיים שלמים.
מקום הנהר בשירים שלי
בלא מעט משיריי אני כותב על נהר, על הגדה, תפקיד המים והחול. בשבילי הם סימבול להרבה דברים, יכול להיות שאני לוקח את זה רחוק מדי בעולם הדימויים, משאיל אותם מיצירות של אחרים, אך בעיניי הנהר מסמל הרבה, ויש לו מקום ביצירה ובחיים.
מדמיין את עצמי רץ ליד הנהר גדה אחת מתרחקת לאיטה מהשנייה מחפש סירות הצלה בין בתים נטושים שם ילדים...
בקצה הכיכר, איפה שפעם עמדו ילדים ורקדו אנחנו עוד מחשבים את צעדנו מחליפים מחשבות אין לנו משהו אחר להחזיק...
הנהר מנקה עכשיו את הפצעים הדם זורם בפיתוליו בזמן שהעלים נושרים מהענפים ברוח הקלילה זה לא זמן להמשיך ,...
כולם יורים כאן בשביל להרוג במקום הזה כולם הורגים בשביל להרוג אנחנו מנסים לשרוד עוד לילה, עוד שעה גם...
גשם אירופאי יורד עלינו אנחנו נשארים לעמוד במקום אוחזים במעיל שלנו מחזיקים ידיים בסתר תביטי על הזמן איך...
נסענו לפריז אמרת שמאוחר כדי לחזור את יודעת שמאחורינו אין כבר דבר הבטנו בעצים , אחר כך בנהר רצינו להרגיש...
כשהשמחה נראית כמו עצב שנינו שוב, יכולים להרגיש שלמים מאחור, נשאיר את החומות הן מתפוררות בראשנו ואנחנו תמיד חוזרים...
לא כולם מתקלקלים היא אומרת, הוא מחייך חיוך נבוך הסרט נגמר, בלי לדעת אם היא צדקה או שהוא נחלש...
לפעמים אנחנו רוצחים אחד את השנייה יש לנו סכינים, יש לנו מסיכות אבל אין לנו נהר לשטוף את הידיים...