התקפות
אחרי שטרקת את דלת הרגשתי קטן מול המילים שלך תמיד אני חלש בהתקפות נשאר בצד, נותן לאחרים לשחק ...
אני בן אדם עירוני, מעדיף את העיר על פני הטבע. אני אוהב את האספלט, הרחובות ההומים, תנועה של כלי רכב וחזיתות של בניינים. אני לומד מכל זה ויוצר שירים וסיפורים, עולם שלם של מילים נבנה מתוך הערים.
בעיניי העיר היא גם מטאפורה וגם קלישאה, אני כותב עליה מנקודות מבט שונות, משוטט בה בלי הפסקה, כל העולם היום הוא עיר אחת גדולה.
כשאני כותב על עיר, למה אני מתכוון?
הרבה פעמים אני כותב על העיר מנקודות מבט שונות, זו המזוהמת וזו היפה, זו המתרסקת וזו שמתוכה אנחנו קמים לעוד יום של עבודה, זו שעולה בלהבות וזו שנבנית כל יום בעמל, זו שאי אפשר לנטוש וזו שבורחים ממנה לעולם.
אחרי שטרקת את דלת הרגשתי קטן מול המילים שלך תמיד אני חלש בהתקפות נשאר בצד, נותן לאחרים לשחק ...
את ישנה כשאני קם אני חולם לאט כשאת מגיעה מהעבודה הסימנים לא מגלים שינוי רק ימים קשים שעוד...
גם אנחנו רצינו להגיד שאבי ולהאמין בזה לפתוח חלון בכבש מהיר ולהריח את ריח השדות רגע לפני שאנחנו נכנסים...
זה לילה אחרון בעיר בבוקר נתכנס בתוך הבית נביט זה בעיניי זו ומשהו יתגשם בנו הכל תלוי בטעויות ...
זנחנו את הרחובות המדרכות נשארו סדוקות זה זמן אחר עכשיו תורנו לצאת מהפריים ולהיכנס בחזרה אולי אנחנו לא...
פתאום באמצע החיים ראינו בניינים קורסים השמיים התרוקנו מכוכבים נשארנו רק את ואני בלב העיר אף אחד לא...
ובין הדי הפיצוצים הרחוקים לתמונות שלא נמחקות לנו מראשנו אנחנו מנסים למצוא טיפות של שקט לא להיות חשופים, לא...
העיר שלי בשיפוצים סגרו נתיבים הציבו מחסומים בשולי הדרכים אין כניסה לרחוב שלי עכשיו העיר בשיפוצים תחכי לי...
אמצע אפריל, לובשת מעיל שחור דק מכבה את האורות ונועל את הדלת במכה ראשונה בחדר מדרגות פוגשים את השכן...