איתך על ספסל
רוצה לשבת איתך על ספסל לבד, שאיש לא יביט בנו הרוח לא תיגע לא לעשות שום דבר זו...
אני בן אדם עירוני, מעדיף את העיר על פני הטבע. אני אוהב את האספלט, הרחובות ההומים, תנועה של כלי רכב וחזיתות של בניינים. אני לומד מכל זה ויוצר שירים וסיפורים, עולם שלם של מילים נבנה מתוך הערים.
בעיניי העיר היא גם מטאפורה וגם קלישאה, אני כותב עליה מנקודות מבט שונות, משוטט בה בלי הפסקה, כל העולם היום הוא עיר אחת גדולה.
כשאני כותב על עיר, למה אני מתכוון?
הרבה פעמים אני כותב על העיר מנקודות מבט שונות, זו המזוהמת וזו היפה, זו המתרסקת וזו שמתוכה אנחנו קמים לעוד יום של עבודה, זו שעולה בלהבות וזו שנבנית כל יום בעמל, זו שאי אפשר לנטוש וזו שבורחים ממנה לעולם.
רוצה לשבת איתך על ספסל לבד, שאיש לא יביט בנו הרוח לא תיגע לא לעשות שום דבר זו...
את אומרת יש חיים מחוץ לאהבה אז אני בונה לי עיר כשאת עושה לך ים אנחנו נפגשים ליד השולחן...
תיסגר הדלת וייפסק הגשם ייעלמו הדמעות והעקבות יימחקו מה שהסתלק הוא מה שנכון וכל הזמן הזה משהו אחר יכול...
על הספה הירוקה כל הגילאים נפגשים מעבירים מבט על קירות חלקים פעם צוחקים, פעם נאנחים בדלים של סיגריות...
מתיישבים בשולחן האחרון ליד דלת המטבח אפשר לראות מכאן מי נכנס ומי יוצא חלון ראווה שנשקף אל רחוב ריק...
יורד עכשיו במסלול הקבוע לא מחפש מי מסתכל עלי אהבות כאלה לא היו אמורות להתרחש גם אצלי דברים משתנים...
טיסה כיוון אחד לא חוזר דרך הגשרים השרופים את לא תדעי לא תלכי לחינם לא אלחם בשביל שום דבר...
זרם של גשם שטף את הרחוב יצר נהר קטן בין מפעלים לנגריות ישנות המדרכות שקעו בבוץ ורמזורים הבהבו בצהוב...
ראיתי אותך נשברת לרסיסים ואוספת את עצמך ממדרכות העיר השלטים נצנצו , אפשר היה לראות את ההמון , נכנס...