איתך על ספסל
רוצה לשבת איתך על ספסל לבד, שאיש לא יביט בנו הרוח לא תיגע לא לעשות שום דבר זו...
אני בן אדם עירוני, מעדיף את העיר על פני הטבע. אני אוהב את האספלט, הרחובות ההומים, תנועה של כלי רכב וחזיתות של בניינים. אני לומד מכל זה ויוצר שירים וסיפורים, עולם שלם של מילים נבנה מתוך הערים.
בעיניי העיר היא גם מטאפורה וגם קלישאה, אני כותב עליה מנקודות מבט שונות, משוטט בה בלי הפסקה, כל העולם היום הוא עיר אחת גדולה.
כשאני כותב על עיר, למה אני מתכוון?
הרבה פעמים אני כותב על העיר מנקודות מבט שונות, זו המזוהמת וזו היפה, זו המתרסקת וזו שמתוכה אנחנו קמים לעוד יום של עבודה, זו שעולה בלהבות וזו שנבנית כל יום בעמל, זו שאי אפשר לנטוש וזו שבורחים ממנה לעולם.
רוצה לשבת איתך על ספסל לבד, שאיש לא יביט בנו הרוח לא תיגע לא לעשות שום דבר זו...
את אומרת יש חיים מחוץ לאהבה אז אני בונה לי עיר כשאת עושה לך ים אנחנו נפגשים ליד השולחן...
על הספה הירוקה כל הגילאים נפגשים מעבירים מבט על קירות חלקים פעם צוחקים, פעם נאנחים בדלים של סיגריות...
זרם של גשם שטף את הרחוב יצר נהר קטן בין מפעלים לנגריות ישנות המדרכות שקעו בבוץ ורמזורים הבהבו בצהוב...
ראיתי אותך נשברת לרסיסים ואוספת את עצמך ממדרכות העיר השלטים נצנצו , אפשר היה לראות את ההמון , נכנס...