רדיו

זיכרון ראשון, ימי שבת, יושב צמוד לטרנזיטור מאזין לשירים ושערים. זיכרון שני, כל יום לקראת השעה שמונה בבוקר , אחת וחצי בצהריים וברבע לשבע בערב פינות ספורט ברשת ב'. זיכרון שלישי, ימי שבת בבוקר תוכניות בידור ישראליות. זיכרון רביעי, מצעדים שבועיים ושנתיים.

זיכרון חמישי, מחכה שהשידור של ההופעה יתחיל. זיכרון שישי, מאזין לרדיו לאורך כל הנסיעה.

כל כך הרבה זיכרונות יש לרדיו מהילדות והלאה, לעיתים נדמה לי שאנחנו הדור האחרון שעוד נהנה ממנו, ואולי הרדיו בכל זאת ינגן לנצח.

הרדיו ואני היום

אני כבר לא מסוגל להקשיב לרדיו, יותר מדי דיבורים, יותר מדי פרסומות, פחות מדי מוזיקה. אני אוהב לבחור את המוזיקה שלי. אז אני מכבה את הרדיו. בראש שלי הוא עדיין פועל, מנגן את מה שאני אוהב.