בין השברים
את שולחת יד אני מנסה להיאחז בה את באה לקראתי אני כמעט נופל את לא מבינה איך זה אפשרי...
לכל אחד יש שדים בתוכו. לעיתים הם חבויים, לעיתים הם גלויים. יש מי שמתמודד איתם באמצעות כתיבה, יש מי שמתמודד איתם בעזרת טיפול, יש מי שרץ בשביל לנצח אותם, אחרים שותים או מעשנים איתם.
יש משהו קלישאתי באמירה הזאת, כאילו יש בתוכנו שדים, אבל זה נכון. הם יכולים להיות טובים והם יכולים להיות רעים, הם יכולים לעורר אותנו, הם יכולים לעזור לנו להצליח יותר והם יכולים לקחת לנו את החיים. כל אחד צריך לבחור את השדים איתם הוא רוצה לחיות, ולאן הוא לוקח אותם
את שולחת יד אני מנסה להיאחז בה את באה לקראתי אני כמעט נופל את לא מבינה איך זה אפשרי...
ומה עושים עם הריק הזה הוא כל כך מלא בעצמו לא משאיר מקום לשום דבר אחר לא נותן מקום...
אהבנו להזדיין במקומות שונים חלונות סגורים, השארנו כתם מעצמנו אחר כך נאלצנו לסגת כמה קטנים היינו בתוך האושר...
ושמענו את הכלבים נובחים קמנו ועזבנו כמו שתמיד חלמנו לא חיפשנו להיות מה שכתוב בספרים הם רצו אותנו...
תסלח לי בני על שהובלתי אותך בשדות לא מורשים שתחמתי את הזמן בגבולות לא ברורים תסלח לי בני...
אני רוצה להתמוטט אני רוצה שהגוף ייכנע לעצמו שהוא ייפול, יקרוס שלא יהיה לו שום סיכוי לקום שיתפורר...
מהחלון של החדר, הוא ראה את אבא שלו קורס מהחלון של החדר באותו רגע, הוא ידע שכל החלומות הלכו...
אהבת ללכת ברחובות בלילות חיכית שהפיות יצאו מחלונות הראווה חיפשת שהן יגנו עלייך אבל השדים יצאו ראשונים חיפשת...
מקשיב למילים של השירים גם כשאחרים כותבים אותן, הן עדיין שלי משאיל אותן ללא ידיעתם ומציב אותך באמצע, מבלי...