ים ואי, ארץ ובית
ואם יום אחד יהיה לנו ים נמצא בו אי אליו נוכל להפליג בסירה קטנה אל בית שישכון על קצה...
לא מעט מהשירים שאני כותב הם על בית, מה שהיה ומה שאני חולם שיהיה, על הבית שלנו, זה שאנחנו בונים כל יום וזה שאנחנו יום אחד עוד נזכה לבנות ולגור בו. אומרים שבית זה כל מקום בו אנחנו נמצאים. לא יודע אם זה נכון, הבית בשבילי הוא המקום בו אני נמצא איתך, על הספה, כששנינו מדברים ושותקים, צוחקים ונענשים. אין לי מקום אחר בשבילך, אין לי בית אחר עבורך. יום אחד אנחנו נבנה אותו, יום אחד יהיה לנו בית כמו שתמיד חלמנו עליו.
ואם יום אחד יהיה לנו ים נמצא בו אי אליו נוכל להפליג בסירה קטנה אל בית שישכון על קצה...
בבית הזה לא יהיו עוד ילדים אפשר לשרוף את הספרים לאחסן צעצועים כאן הזמן לא יתחיל מחדש בבית...
ליעלה יש חילזון ושמו חלי היא הביאה אותו מהגן הניחה בקופסא מקושטת עכשיו היא מונחת על מדף מול חדרה...
במקום בו עמד פעם בית יש עכשיו רק קירות ותקרה במקום בו עמד פעם בית נשארה דלת פתוחה ...
זוכר את מגע הזיפים היד שעברה לפעמים חלק, לפעמים מחוספס זוכר מבט, הולך ונעלם היום אני יודע, מוטב...
נסענו רחוק לחפש פנים מוכרות ביקשתי שלא תעמדי קרוב מדי לאש לא רוצה את השריפות יצאנו מהבית להילחם...
בואי לא נחזור לכאן יותר אנחנו לא צריכים להיות כאן יותר לא יהיה לנו טוב יותר מעכשיו הדברים...
תביטי עלינו עכשיו, יש לנו בית יש בו דלתות, חלונות וקירות עליהם תלויות תמונות שם אנחנו מוצגים במלוא תפארתנו...