האחרון עלי
יקירתי, האחרון עלי הכדורים כבר נורו יכולתי לספוג הכל אין כאן מספרים, אז אני לא יודע מה בא קודם...
לא מעט מהשירים שאני כותב הם על בית, מה שהיה ומה שאני חולם שיהיה, על הבית שלנו, זה שאנחנו בונים כל יום וזה שאנחנו יום אחד עוד נזכה לבנות ולגור בו. אומרים שבית זה כל מקום בו אנחנו נמצאים. לא יודע אם זה נכון, הבית בשבילי הוא המקום בו אני נמצא איתך, על הספה, כששנינו מדברים ושותקים, צוחקים ונענשים. אין לי מקום אחר בשבילך, אין לי בית אחר עבורך. יום אחד אנחנו נבנה אותו, יום אחד יהיה לנו בית כמו שתמיד חלמנו עליו.
יקירתי, האחרון עלי הכדורים כבר נורו יכולתי לספוג הכל אין כאן מספרים, אז אני לא יודע מה בא קודם...
זוכרת את הסערה הגדולה נשארנו בבית, הכנו ארוחת בוקר והקשבנו לכל הג'אז שבעולם בחוץ הגשם הרטיב את הרחבה...
כל בוקר כשאנחנו מתעוררים אנחנו יודעים מה יציל אותנו, מה ישמור אותנו בחיים לאן השביל עליו אנחנו צועדים, יוביל...
אל תבקשי ממני ללכת מכאן אל תצפי שאקח את הדברים ואיעלם פתאום אני לא מוכן לזה, לא עכשיו, לא...
את לובשת מעיל שחור ארוך מניח צעיף על עורפך ושנינו יוצאים אל הרחוב אנשים נעים מהר כמו בסרט...
רצים על הקו של הזמן את מפחדת ליפול אני מפחד להחזיק מעמד לחינם מעלינו כבר לא עפים עננים ...