לא רוקד
ראיתי אותך עולה על הרחבה רוקדת כאילו האתמול נעלם והמחר לא יבוא לעולם סביבך רקדו בני ארבעים, אדי הנעורים...
ניקח את הדרך … אני נוסע בה כל יום, חוצה ערים ונוטש אותן בשביל דרכים חדשות. בהן אני מגלה את מה שאיבדתי, את מה שרציתי כל חיי למצוא. כשמגיע הלילה, אני מחפש מקום לישון, מקום שאוכל לקרוא לו בית.
אני נוסע והולך בדרך כל יום, גם כשאני בחדר הקטן , ולא חוצה את מפתן דלת היציאה.
אני והדרכים
בדמיוני אני תמיד נע ונד, לעולם לא נשאר, קשה לי לצאת לדרכים מסיבות רבות, אך בדמיוני אני לא עוזב אותן לעולם.
אלה הם חיי, כל הזמן מדמיין דרכים, רוצה לקוות שהגעתי אל המקום בו לא אצטרך יותר לדמיין דרכים חדשות. אז בינתיים רק כותב עליהן.
ראיתי אותך עולה על הרחבה רוקדת כאילו האתמול נעלם והמחר לא יבוא לעולם סביבך רקדו בני ארבעים, אדי הנעורים...
ברדיו מנגנים את החדש של ברוס ואני מביט על השעון מנסה לשרוף את הזמן אולי עוד תופיעי כאן במקרה...
במיילים הדחוסים גומעים את הנוף מבקשים להיעלם אבל הדרכים מחזירות אותנו אף פעם לא הרגשנו כל כך חלשים...
תעזבי את המילים תביטי בדרכים לא נותרו לנו הרבה כאלה את מצלמת בזיכרון שבילים מתפתה לא לרדת אליהם...
מותק תארזי, אנחנו עוזבים עוד מעט הם סוגרים את העיר אם לא נעזוב עכשיו נישאר עם החטאים תפתחי...
כולם יורים כאן בשביל להרוג במקום הזה כולם הורגים בשביל להרוג אנחנו מנסים לשרוד עוד לילה, עוד שעה גם...
בסרטים שלך, הגברים תמיד נראים שונים בסרטים שלי, הנשים לעולם לא מחזיקות מעמד ועכשיו שנינו יושבים בבית הקולנוע...
את ישנה במיטה ואני יוצא מהבית כמו גנב חושך מכסה את הרחובות כשאת עדיין בתוך החלומות אני על הכביש,...
מהמקום הזה, אין הרבה דרכים לברוח כל השבילים מובילים אל אותם בתים כל העיירות נראות אותו דבר פועלים יוצאים...