לא מאמינים באלוהים
ושנינו לא מאמינים באלוהים ובעצמנו הרבה פחות נאחזים במה שניתן עד שהזמן אוזל השלנו מעצמנו כל תחושת ביטחון...
ניקח את הדרך … אני נוסע בה כל יום, חוצה ערים ונוטש אותן בשביל דרכים חדשות. בהן אני מגלה את מה שאיבדתי, את מה שרציתי כל חיי למצוא. כשמגיע הלילה, אני מחפש מקום לישון, מקום שאוכל לקרוא לו בית.
אני נוסע והולך בדרך כל יום, גם כשאני בחדר הקטן , ולא חוצה את מפתן דלת היציאה.
אני והדרכים
בדמיוני אני תמיד נע ונד, לעולם לא נשאר, קשה לי לצאת לדרכים מסיבות רבות, אך בדמיוני אני לא עוזב אותן לעולם.
אלה הם חיי, כל הזמן מדמיין דרכים, רוצה לקוות שהגעתי אל המקום בו לא אצטרך יותר לדמיין דרכים חדשות. אז בינתיים רק כותב עליהן.
ושנינו לא מאמינים באלוהים ובעצמנו הרבה פחות נאחזים במה שניתן עד שהזמן אוזל השלנו מעצמנו כל תחושת ביטחון...
אתה לא תחולל מהפכה אל תספר לי, שמחר הכל ישתנה הדרכים לא יתקצרו הרוחות לא ינשבו לכיוונים חדשים ...
לא רוצה שירים שיהיו פועלים אני לא מעוניין שישתכרו שכר מינימום ולא יהיו להם תנאים אני לא רוצה שירים...
שוב אני כותב מילים בלי משמעות לזמן שמתרוקן מתוך עצמו כמו מכונית חורקת על כביש מהיר שוב אני נשאר...
שנות התשעים נגמרו ואנחנו נותרנו מאחור לא שמים לב לאורות הדולקים לשלטים הנוצצים אצלנו בחצר אין עגלת קניות...
שוכב ערום על המיטה לא מחכה שתבואי בהפתעה על התקרה, סימנים של ימי עבר לא היתה כאן תהילה גם...
זיכרון ילדות נכתב על נייר זיכרון ילדות נכתב על נייר בלילה גשום שום דבר ממנו לא נרטב השתקפות...
יש ימים טובים ויש ימים רעים בחישוב הסופי אין מנצחים אנחנו נשבים בקסם של הזמן מתערבלים בדרכים שמובילות...