זיכרונות
אני נושא עמי מטען של זיכרונות, כל אדם נושא עימו מטען כזה, מהו האדם אם לא תיק זיכרונות כבד אותו הוא לוקח לכל מקום.
כמו כל אחד, גם אני מבקש להשיל אותם ממני, אבל מיד יוצר לעצמי זיכרונות חדשים. אי אפשר למחוק זיכרונות, לא טובים ולא רעים. זה היופי, זה הכאב.
זיכרונות, אני וכתיבה
אני כותב את הזיכרונות שלי ואני מודע שחלק מיצירותיי הן דמיוניות וחלקן אמיתיות, רק הזיכרונות תמיד היו, תמיד יישארו.
כולנו מטען של זיכרונות, תיק גדול שלא ניתן לפרק. בכל מקום עולים זיכרונות ישנים ונוצרים חדשים, הלוואי והייתי יכול לשכוח הכל אך אז מה הייתי, מה היה נשאר ממני? שום דבר, כי כל אחד הוא בעצם רק זיכרון.
את חייבת להאמין לי
את חייבת להאמין לי את חייבת להאמין לי אני רוצה שיהיה לי טוב אני רוצה אוויר גם אני...
עזבנו את העיר
עזבנו את העיר, בשביל לא לחזור השארנו מאחורינו מגרש משחקים ישן ורחבת חנייה בה היינו יושבים בלילות לא...
תנועה ומילים
כשהאורות מאירים את השמיים ומגלים את הכיעור שביופי אמן התנועה לא מצליח לנוע מה הוא יעשה, כשהוא לא יודע...