חולון

מחרתיים בבוקר, תבוא משאית עם מובילים, הם יאספו את חפציי ואני אעזוב את העיר. אחרי יותר משלושים שנה, אעבור לגור בעיר אחרת, אזור חיוג אחר. אז תסלחו לי אם אני כותב יותר ממילה אחת.

זו העיר שנולדתי וגדלתי בה, רוב חיי הייתי בטוח שגם אמות בה, זה היה קל מדי, אני מכיר את התחנות, את ההוא מהמכולת, אפילו הפקידה מהבנק מזהה אותי, מה צריך יותר מזה? לא ניו יורק, בטח לא פריז, אבל איך אמרו המשוררים, כאן נולדתי, גם זה משהו.

יותר משלושים שנה של זיכרונות, נעימים יותר , דפוקים פחות. מסלולי הליכה קבועים, גינות ציבוריות אליהן ברחנו מבית ספר או סתם בילינו בערבי שישי, קיוסקים ידועים, ספרייה מוזיקלית בה אני מכיר כל פינה וכל ספרן עוד מכיתה ה', בריכה בה אני שוחה פעמיים שלוש בשבוע כבר יותר משלוש שנים, כאן הכרתי את אליאסי, יובל, אבישי ועוד אנשים שמזמן כבר שכחו אותי או את העיר, אולי את שנינו . כאן קיבלתי את בונו, הוא גם קבור כאן.

פעם היו כאן מסעדות, אחת או שתיים, היום יש כאן פאב נחמד, מדי פעם אנחנו פוקדים אותו בערב שבת, פעם הייתי הולך כאן להופעות, אפילו את ברי ראיתי כאן בהופעה אחת, אני בטוח שראיתי כאן גם כמה הצגות. כאן היה פעם את קו 1 המיתולוגי שהוציא לנו את הנשמה עד שהביא אותנו לתל אביב, או את קו 89 ישר מהבית של ההורים אל אבן גבירול ואל הכיכר. היה כאן את המחסן של NMC שזילברמן יכול לספר לכם אילו אוצרות מצאנו שם, ופעם היה כאן גם את חוסמה בה היינו עושים מדורות בל"ג בעומר או בסיום לימודים, עד שכיסו אותה בבניינים רבי קומות לאנשים החדשים.

אני לא יכול לשכוח, את חנויות הדיסקים שפשטו רגל, את המוכרת החמודה מספריית הווידאו שכבר לא קיימת כמו לא מעט דברים בעיר הזאת, את המוכר מחנות הכלבים שתמיד דואג להביא לכלבה מתנות בכל פעם שאני מזמין בשבילה אוכל, את המרכז המתנוון עם בתי הקולנוע שמלבד שמם לא נשאר מהם דבר.

העיר הזאת השתנתה כל כך הרבה עד שנדמה, ששום דבר לא נשאר מהמקור.

וכן אני לא יכול גם לשכוח את הרעש שעושים הנערים בכל פעם שהם עוברים ברחוב, את הפרחות עם האופנה ששום מעצבת לא תיקח עליה אחריות או את הנהגים עם המוזיקה הרועשת על 80 קמ"ש בתוך העיר. אני מניח שבכפר החיים קצת שונים. מצד שני, בכל מקום נמצא גם אותם.

לא חשבתי שאעזוב לעיר שהיא כפר או כפר שהיא עיר. אבל כמו הרבה דברים אחרים, התוכניות יצאו קצת שונות, וטוב שכך. היה כאן נפלא, ואני לא אומר את זה בגלל שלא הכרתי משהו אחר, אלא בגלל שאף פעם לא רציתי להכיר באמת משהו אחר ואם עכשיו זה הזמן, זה רק בגלל שהסיבה היא טובה מכל דבר אחר שאני מכיר או הכרתי. ואני לא יכול שלא לחשוב אולי עמיר לב צדק, בסוף אף אחד לא נשאר בחולון…