כשנסענו רחוק
כשנסענו רחוק ניסינו להיות קרובים מגע אחד לא הלך אז הפננו מבט חזרנו להיות ילדים בינתיים בשום מקום...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
כשנסענו רחוק ניסינו להיות קרובים מגע אחד לא הלך אז הפננו מבט חזרנו להיות ילדים בינתיים בשום מקום...
בבית הזה לא יהיו עוד ילדים אפשר לשרוף את הספרים לאחסן צעצועים כאן הזמן לא יתחיל מחדש בבית...
חמש בבוקר רק אני והכלבים משוטטים ברחובות מחפשים פיסה של אור בשמיים חשוכים אין כאן חיים, רק תעתוע של...
בסוף נמצא את הסירה שלנו ונפליג כמו שהפלגנו פעם אל מקומות שלא היינו בהם מעולם לא נפחד מפני הלא...
ככה נגמר מחר בסוף היום נתעורר מול הים ככה נגמר מחר נמצא את עצמנו זרוקים בצד אין משמעות...
מה היינו עושים אם זה לא היה קורה יושבים עכשיו בבית קפה מדברים על המצב, תוכניות לעתיד, סיפורים...
חתול מיילל אל תפחדי כלבים נובחים לא בהכרח מאיימים כשאבא כועס זה לא אומר דבר אם אימא אומרת...
בובה של פה הדב מתנדנדת ברוח בובה של פה הדב נפלה על הרצפה ואף אחד לא מרים איפה הילד...
יש אנשים, בונים עכשיו את ביתם קיר ועוד קיר, פותחים חלון מצפים לראות קצת ים ואנחנו מתכנסים בחלל...