כל מה שנותר לי להפסיד
מרכיב משקפיים מול מסך לבן מנסה לכתוב עוד משפט שלא כתבתי מעולם אני כבר לא זוכר באילו מילים השתמשתי...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
מרכיב משקפיים מול מסך לבן מנסה לכתוב עוד משפט שלא כתבתי מעולם אני כבר לא זוכר באילו מילים השתמשתי...
ובאמצע הריצה לוקח אוויר, מדמיין תמונות שמחות אותך מביטה עלי בגאווה שנינו רוקדים שם לבד בחשכה אנשים עומדים...
ושמענו את הכלבים נובחים קמנו ועזבנו כמו שתמיד חלמנו לא חיפשנו להיות מה שכתוב בספרים הם רצו אותנו...
בואי תאהבי אותי עכשיו בלי הגדרות בלי פילוסופיה משתנה אל תחליטי מהר מה שהזמן ייקח בכול מקרה אני...
את מכניסה את הסיגריות והארנק בתיק שלך מרימה שני ספרים, מחזיקה אותם חזק לרגעים זה נראה, זה כל מה...