אין בנו שום דבר טוב
עוד מעט ייסגר השער אם לא ניכנס, לא נמצא מקום להתגבר בו על הזיכרונות שלנו לעיתים אתה אוחז בידיי,...
זיכרון ראשון, ילדות, כל שבת נסענו לבת ים אל חוף הסלע, נשארנו עד הצהריים. עם הזמן, במקום כל שבוע, היינו נוסעים כל שבועיים ובמקום חוף הסלע היינו נוסעים לחוף ירושלים בתל אביב.
זיכרון שני, ילדות, אילת, פעמיים בשנה, פסח וחופש גדול, ירדנו אל החוף מהבוקר עד הצהריים, משחקים מטקות, שוחים עד הרפסודות, אוכלים ארטיקים.
זיכרון שלישי, בתיכון ובצבא הלכתי לים, לא הייתי נכנס למים אלא רק יושב על החוף ומסתכל על המים. לא יודע מה חשבתי שיקרה, רק זוכר את עצמי מביט על הקצה של הים ותוהה, אם אחריו יש באמת עוד ים או שזה הסוף. אני חושב שהיום אני יודע את התשובה.
יש עוד הרבה זיכרונות, זה ים. אז אני כותב עליו, על הסירות שמפליגות, מזח, חוף, ואיך הוא נראה אינסופי. אני אוהב לכתוב על הים יותר מאשר ללכת אליו.
עוד מעט ייסגר השער אם לא ניכנס, לא נמצא מקום להתגבר בו על הזיכרונות שלנו לעיתים אתה אוחז בידיי,...
גשם יורד תמיד כשאנחנו נכנסים לרכב טיפות קטנות על השמשה, מתגברות לאט לאט ברדיו הקריין מספר שזה החורף הכי...
ועכשיו כששנינו אוספים בחזרה שאריות של זמן עבר אי אפשר לקחת מאיתנו יותר את המובן מאליו אל...
תקשיבי לגשם שיורד כמו מנגינה איטית שמתגברת עם הזמן עכשיו אנחנו מוגנים, תשמרי על זה, זה לא לנצח המבט...
הדייגים של יפו עומדים עם הפנים אל הים לא מחפשים סירות באופק, אולי כן הם לא ימצאו משאלות אבודות...
בזמן שהסתגרנו בחדר ראינו אנשים כותבים שמות מחברים להם פנים העבר התחדש עם העתיד שהתיישן רק שנינו לא...
שנינו מתיישבים על הספה מול מסך מהבהב מצבעים זוהרים וקלישאות חבוטות חושב על כל הגברים שאהבו אותך ועל אלה...
ביקשת ממני למנוע סימנים של כאב העיניים ריצדו על פני גוף דועך לא יכולתי לחזור כנפיים של מלאכים נחתכו...