הזדמנות אחת להיות שמח
נהג מונית, עובד לילות שומע שירים ביידיש חושב על מיטה חמה, ארוחה טובה מעלה ומוריד נוסעים, כל אחד נוסע...
בתקופה מסוימת עבדתי בארכיון של עיתון ובמשמרות לילה היו מסיעים אותנו הביתה עם מונית. אני זוכר את הנסיעות האלה, לא היה ברחוב אף אחד, ברדיו התנגנו שירים, דרך המוקד שמעתי שיחות של נהגים, הייתי מביט החוצה ומרגיש כמו מי שרק עוזב או בא. אהבתי את התחושה הזאת.
נהג מונית לנצח
לעתים אני מדמיין את עצמי מחליף בתור נהג מונית, מסיע אנשים עד הבוקר. זו פנטזיה שנוצרה מסרטים, כאילו זה הדבר האמיתי, לנהוג כל הלילה ולפגוש אנשים, את אנשי הלילה המוזרים.
אך יש מי שבנוי לזה ויש מי שלא. הייתי רוצה להאמין שזה אפשרי, שזה אמיתי, אני יודע שזה לא.
נהג מונית, עובד לילות שומע שירים ביידיש חושב על מיטה חמה, ארוחה טובה מעלה ומוריד נוסעים, כל אחד נוסע...
בכל פעם כשאת יוצאת מהבית בכל פעם שהטלפון מצלצל כשהדלת נסגרת אחריי בכל פעם, כשזה אני לבד מול קירות...
קח איתך תרמיל וצא לאט מהדלת אל תספר לאן אתה נוסע אל תשאיר מכתב קח איתך תרמיל, תניח אותו...
ובערב כזה כשהגשם מטפטף על המדרכה לא עומדת שם אישה במעיל ארוך ומחכה למונית בית הקפה הקטן והמוכר, סגור,...
הם מוצאים את עצמם במקומות בלי שמות הם לא יודעים איך הם הגיעו לא יודעים איך לצאת מכאן לה...
ראיתי אותך חוצה את הכביש בין המכוניות זיהיתי אותך בין זרים עוצרת רגע ואז ממשיכה שכחתי את הסיפור אותך...