לא לוקחים אוויר
מרוב מילים, אנחנו לא לוקחים אוויר, לא נושמים מרוב שתיקות, שכחנו על מה אנחנו מדברים עכשיו הרוחות סוערות, עכשיו...
בסוף הרי הכל מילים. הן מרכיבות את המשפטים שיוצרים את הטקסט. תמיד הייתי איש של מילים או שתיקות. מתייחס לכל מילה, יכול להדהד משפט בלי הפסקה, מתחבר אל טקסטים מסוימים, עד שאני זוכר אותם בעל פה.
מילים יוצרות את השיר, שמתאר את המציאות, והיא ההוויה. לא תמיד המילים מדויקות, לעיתים אני משנה אותן בשביל לא להסגיר פרטים, לא להחשיד חשודים פוטנציאליים. אך יש למילים משמעות בכל מקרה, בכל מחיר, הן נמצאות שם.
מרוב מילים, אנחנו לא לוקחים אוויר, לא נושמים מרוב שתיקות, שכחנו על מה אנחנו מדברים עכשיו הרוחות סוערות, עכשיו...
הכדורים הוטלו על השולחן לא יכולנו להימנע מהמספרים הבטנו בהם מטפסים למעלה יכולנו לקום וללכת, אבל לא היה לנו...
שומע את הקולות לא מצליח להבין את הפירושים יכול לראות אותם באים והולכים אבל לא מצליח לזהות בעצמי את...
ברקע מתנגן השיר שנהגנו לשיר בילדותנו עכשיו אנחנו שוב צוללים בחזרה אל המילים בין הצלילים רק במראה אנחנו...
אני שומר את שיריי במקום בו רק את יכולה למצוא אותם איש לא יגלה אותם לפנייך אני שומר...
על נייר חלק איפה שפעם כתבנו את התוכניות שלנו אין יותר חצים שמובילים אל היעד אנחנו לא שותקים יותר,...
בסוף יש רק אותנו מלפנינו רק תהום, מאחורינו חושך גדול בסוף זה אנחנו מצדדינו שום דבר, אין כאן תחנות...
עד שמצאתי מילים להשתמש בהן אין לי מה לכתוב אין לי למי לשלוח אותן עכשיו יושב מולן ומחפש קצוות...