עיר עצובה
הבטתי מהחלון לראות את העיר בבוקר כשאת עדיין הרכבת חלומות את הזמן ששקע בינינו , פרטת למעננו לקחת לעצמך...
אפשר להיתפס לקלישאות, אפשר ליפול אל כל המלכודות. כולם כבר כתבו הכל, כולם שרו וסיפרו, אין שום דבר חדש להמציא. עדיין, אינני מבין דבר, מנסה לחשוב שעוד אצליח ואולי זה לא באמת שונה כל כך, אך האמת היא ברורה. אינני מבין דבר. לשמחתי יש לי אישה שמבינה אותי אז אנחנו מסתדרים.
הבטתי מהחלון לראות את העיר בבוקר כשאת עדיין הרכבת חלומות את הזמן ששקע בינינו , פרטת למעננו לקחת לעצמך...
לפני שאת מכבה את המסך בשביל שלא אגלה את שירייך אל תשכחי לכתוב להם סוף אחר מזה שכתוב ממילא...
נכנסתי בשקט, לא חיפשתי שמישהו ישים לב מעילי עור ואנשים עם זקנים יכולתי לספור על כל אחד חמישים הרגשתי...
יש נשים שמחכות שיצילו אותן יש נשים שאוהבות להציל את הגבר שמתאהב הן יש לי תחושה שאני יודע, איזו...
וכולם נוסעים משאירים הכל מאחור העיר הופכת לרוח רפאים מי חוזר בתשובה מי מחפש מפלט רק מלחמה...
ופתאום היה פקק עצרתי את הרכב, נזכרתי בכל הדברים שדיברנו עליהם פוליטיקה, ילדים, נשים הכל מתערבב ונשאר בלי להגזים...