רחוב חד סיטרי
בזמן שהרחוב הפך חד סטרי חנויות נסגרו ואנשים חזרו אל הבתים אני ביקשתי ממך לבוא נאסוף את החלקים...
20 שנה עישנתי. בגיל 14 היתה הסיגריה הראשונה. מסיבת סיום יסודי בחוף בתל אביב, אחר כך בגינה ציבורית בחולון מאחורי המקום בו למדתי לנגן גיטרה. עישנתי בבית, בגינות ציבוריות, מאחורי הבניין של התיכון.
עישנתי לאקי סטרייק, L&M, קאמל, וינסטון. מדי פעם חטאתי במרלבורו, פעם עישנתי אפילו סיגריות של הארלי דווידסון רק בשביל החפיסה עם האופנוע.
הייתי מעשן עם הקפה, הייתי מעשן בערב שישי עם בירה או כוסית, הייתי מעשן בשירים שאני אוהב, זה היה מצב, זו היתה תחושה, מחשבה שזה הדבר האמיתי.
ואז הפסקתי לעשן
מספר שבועות לפני גיל 34 הפסקתי לעשן. זה קרה בבת אחת, סיימתי חפיסה וזהו. עמדתי להציע נישואין לאישתי, ידעתי שאני רוצה ילדים ולא הייתי מוכן לסכן אותם. ההפסקה היתה קלה, מאז לא רק שלא נגעתי בסיגריה, אני לא מבין איך בזבזתי 20 שנה על הדבר הזה. מיותר. גם לא אומנותי כמו שאנשים נוטים לחשוב. אך בתור פריט בשיר, הן מוסיפות נופך פה ושם.
בזמן שהרחוב הפך חד סטרי חנויות נסגרו ואנשים חזרו אל הבתים אני ביקשתי ממך לבוא נאסוף את החלקים...
יושב על הספה מול מסך כבוי כשברקע מנגינות שמפזרות את המילים בחוץ ילדים הולכים מכאן לשם, בלי לשים לב...
ולפעמים האהבה לא מספיקה , את אומרת אז נרקוד את הריקוד האחרון אחריו ניפול או נמשיך נרקוד בלי פחד ...
זה לילה ניו יורקי כאן בתל אביב תפל וקר נוסע במונית, מבקש סיגריה מהנהג הוא מספר לי סיפור על...
ראינו את הגשם מטפטף על גגות הבתים ושני מטוסים חלפו מעל אולי חיכינו שיחשיך בשעון זה נראה כאילו, המחר...
אמרת שזה לא קל להתאהב בך אז זזתי לצד הבטתי בך כמו שמביטים בכרזה שמתנפנפת ברוח עכשיו המילים...