סירות נטושות
תראי אותנו, חוזרים אל הקו כמו שתי סירות נטושות איש לא שאל מי נטש אותנו שם צל פנים...
בפנטזיה שלנו, אנחנו יושבים בתוך סירה ושטים באגם. אף אחד לא מפריע לנו. רק שנינו בתוך הסירה.
בפנטזיה שלנו, יש לנו את כל הזמן שבעולם, את כל המרחב, אנחנו לא צריכים שום דבר. רק את עצמנו אנחנו צריכים. את עצמנו ואת הסירה שלנו.
בפנטזיה שלי, אני יושב על החוף וצופה על הסירות. פעם הן שטות אל החוף ופעם הן מתרחקות. אני נשאר על החוף. בלי מטרה.
תראי אותנו, חוזרים אל הקו כמו שתי סירות נטושות איש לא שאל מי נטש אותנו שם צל פנים...
ושב מול הסירות מתבונן איך הן מפליגות מהנמל השמיים לא נפתחים במקרה הפצע שנפתח ומדמם, לא הופיע משום מקום...
אנשים קונים טלוויזיה חדשה לראות איך הם יכלו להיראות אילו היו להם צבעים, אם היתה להם עלילה זה יום...
עמדנו מול הים חיפשנו את הסירות מפלסות את דרכן אל קו החוף כשראינו את האורות שלהן באופק, החזקנו ידיים...
אולי היינו צריכים לעצור בצד לאסוף את הפיסות אחת אחרי השנייה לפני שהמשכנו ללכת לפני שנעלמנו באפלה זה...
לפעמים אני חושב שהדלת נטרקה אני לא יכול לצאת, אתה כבר לא תבחר להיכנס דרכה לפעמים אני תוהה, מה...
חלון נפתח פתאום, רוח נשבה פנימה אני לא זוכר אם אמרתי לך משהו הסתובבת והלכת קשה לי לכתוב, המילים...
בואי נעלה על רכבת התקוות והחלומות בואי נחצה את הג'ונגל בדרך לבית שלנו זוהי הרכבת שלוקחת את כל החוטאים...