לא לעצור בכל מקום
אנחנו מנסים לא לעצור בכל מקום לא להניח את הידיים במין תחושה של שלווה מלאה חרדה לפעמים אנחנו מביטים...
לצד מוזיקה וספרים, סרטים זו עוד אהבה גדולה שלי. מסרטים של גיבורי על, דרך סרטי מתח ואקשן, דרך סרטי קומדיות או דרמות ועד סרטי דוקו. כל מה שיגרום לי לחשוב, לצחוק או לתהות איך זה להרגיש גיבור או לוזר.
הסרטים גידלו אותנו
יש ימים בהם אני חושב שהסרטים גידלו אותנו, לימדו אותנו הכל על החיים, מתוכם שאבנו השראה להיות מי שאנחנו ומה שאנחנו רוצים להיות. אבל הם נכשלו.
הרי המציאות גילתה לנו את הסוד הגדול, שהחיים זה לא סרט, הכתוביות בסוף שונות, ואצלנו הגיבור הוא לפעמים אנטי גיבור. אך המחיר הוא אותו מחיר.
היום אני מתקשה לראות סרט מלא, בשעות מסוימות אחרי 5 דקות אני נרדם. יש כאלה שאני לא מוכן להחמיץ, אז אני עושה הכל בשביל לא להירדם ולהישאר מספיק זמן בשביל לספר.
אנחנו מנסים לא לעצור בכל מקום לא להניח את הידיים במין תחושה של שלווה מלאה חרדה לפעמים אנחנו מביטים...
אימא, לאן נעלמו כל הגיבורים ההם הסרטים פעם נגמרו בהפי אנד היום, אנחנו נשארים לבד בחדר הקטן פותחים ספר...
מול מסך שדולק על סרט בלי תרגום אנחנו יושבים ומנסים להבין את המשמעות של העלילה שחקנים בלי קול, צופים...
לפעמים אני רוצה להיות הגיבור שמופיע פתאום משום מקום ולוקח אותך מכאן בסרטים, הגיבורים אף פעם לא מתים...
בחדרים שלנו אין שמיים בינתיים, אין כוכבים זוהרים בתקרה על הקירות אין תמונות של חיות בשדה אנחנו צריכים להתעורר...
כמה כנות, כמה מילים נשארנו עירומים לא שברנו את השיא כתבנו דברים על הידיים ועל הקירות שיננו משפטים...
כשהיפני האחרון ימות נעמוד בצד ולא נבין אם זה קרה באמת או שזה קטע מסרט איטי שסופו רחוק ...