ארץ ללא רוח
השירים שלנו גולים בארץ ללא רוח ושנינו עומדים מול הים מחפשים מחסה מחלומות ללא פרשנות מעולמות נטולי הגדרה ...
אני בן אדם עירוני, מעדיף את העיר על פני הטבע. אני אוהב את האספלט, הרחובות ההומים, תנועה של כלי רכב וחזיתות של בניינים. אני לומד מכל זה ויוצר שירים וסיפורים, עולם שלם של מילים נבנה מתוך הערים.
בעיניי העיר היא גם מטאפורה וגם קלישאה, אני כותב עליה מנקודות מבט שונות, משוטט בה בלי הפסקה, כל העולם היום הוא עיר אחת גדולה.
כשאני כותב על עיר, למה אני מתכוון?
הרבה פעמים אני כותב על העיר מנקודות מבט שונות, זו המזוהמת וזו היפה, זו המתרסקת וזו שמתוכה אנחנו קמים לעוד יום של עבודה, זו שעולה בלהבות וזו שנבנית כל יום בעמל, זו שאי אפשר לנטוש וזו שבורחים ממנה לעולם.
השירים שלנו גולים בארץ ללא רוח ושנינו עומדים מול הים מחפשים מחסה מחלומות ללא פרשנות מעולמות נטולי הגדרה ...
שוב אנחנו מספרים את אותם סיפורים חוזרים עליהם שוב ושוב כמו ההורים לא זוכרים שמות, לא זוכרים פנים זה...
מותק, את יודעת שיום אחד הכל ימות זה כתוב בשחור על קירות נקיים אלה שאנחנו נשענים עליהם כשאנחנו מפחדים...
ראינו את הגשם מטפטף על גגות הבתים ושני מטוסים חלפו מעל אולי חיכינו שיחשיך בשעון זה נראה כאילו, המחר...
גם אם אאבד את מאור עיניי בדמיוני תמיד אראה את מראה פנייך גם אם לא אשמע דבר יותר בראשי...
אנחנו עומדים במקום הכי גבוה מתבוננים על גורדי שחקים מזכוכית מבריקה עומדים ניצבים גאים מעל מסילות הברזל אנשים נראים...
עוד מעט ייגמרו השירים לא יהיה לנו מה לנגן יותר נעמוד במרכז החדר דוממים נחכה שמישהו יפתח את הרדיו...
באור החלש, את משילה מעלייך את הבגדים מוותרת על עצמך למעני ולא נותנת לי יותר מדי רק צלילים מתנגנים...