זר
את אוהבת אותי זר כותב על הנייר את המילים שלך פורט למטבעות את השתיקות ולעצמי, מפרק את הזמן לרסיסים...
כשהייתי ילד, אחותי נהגה לעשות לי קסמים. לא הבנתי איך היא עשתה אותם. ניסיתי לחקות אותה ונכשלתי. הפסקתי להאמין בהם אך תמיד התפעלתי מהפשטות שלהם, את הקוסמים אהבתי פחות.
בשירים יש קסמים שאני עדיין מאמין להם. לעיתים גם את עושה קסמים, באהבה שלנו הקסמים הם אמיתיים.
אני עדיין לא אוהב קוסמים. הם נראים לי אנשים משונים.
את אוהבת אותי זר כותב על הנייר את המילים שלך פורט למטבעות את השתיקות ולעצמי, מפרק את הזמן לרסיסים...
עוד מעט המוזיקה תתחיל, את יכולה להתכונן הדלת סגורה, רק שנינו בפנים בספר שאני קורא, גיבורים בורחים מבשורה יום...
בדיוק כשהמונית עזבה את המקום יכולתי להביט על אותה נקודה שעמדה שם עמדה וחיכתה שאחזור כמו שקט שלם שמפחד...
ובנקודה בה הכל נגמר או מתחיל מחדש את עומדת שם ומביטה עלי מבקשת תשובה או יוצרת קסם בעצמך ...
בחשכה המוחלטת זרקת את הבגדים על המיטה ברקע התנגן צליל לא מוכר אם היינו יכולים, היינו צוללים לתוכו ים...
מתוך הרחובות נקום בין המחסומים אל שמיים פתוחים בחדרים אפלים לא מכבים את האורות מתוך הרחובות נקום לעולם...
את אומרת שאת לא יכולה להיות שמחה ברקע כבישים הופכים אינסופיים אני מחכה באמצע רוצה לעצור את התנועה ...
את לא צריכה להגיע אל סוף היום כדי שהמחשבות יונחו במגירות הן הרי יוצאות משם בלילה לדרוש ממך לפעול...
אורות נופלים עלי כמו קסמים לא יכול להסתתר פותח את הדלת, מחפש מחסה חרדות קשות כמו ירי צלפים מופיעות...