רחמים

אני לא אוהב רחמים, לא מאמין בהם, לא מוכן לקבל אותם. אנשים שמחפשים רחמים לעולם לא יגיעו לשום דבר בכוחות עצמם, לעולם יהיו תלותיים, חלשים, הם תמיד יהיו מאוהבים בתפקיד הקורבן וזה התפקיד הכי גרוע בהצגה.

אני כן חושב צריך להיות רחום כלפי הזולת והסביבה, אך לא במובן לרחם עליהם אלא במובן שאסור להיות אכזר, צריך להתנהג יפה, להיות בני אדם, לדעת להכיר בחולשות ובמגבלות ולא לנצל אותם.

למה אני כותב על רחמים

אני לא כותב מנקודת מבט של בקשה או תחינה לקבל אותם, וגם לא מרצון מוסתר שמישהו יספק לי אותם מבלי שארצה. אני כותב עליהם כי זה חלק מהעניין, זה עוד מרכיב אחד בין הרבה מרכיבים איתם אנחנו חיים. לא צריך לבקש רחמים, כמו שלא צריך לבקש כבוד, כמו שלא צריך לבקש התחשבות. כן צריך להעניק את כל זה, בצורה יפה, שקולה, עדינה, ברצון ושמחה.