תמונות שמחות
ובאמצע הריצה לוקח אוויר, מדמיין תמונות שמחות אותך מביטה עלי בגאווה שנינו רוקדים שם לבד בחשכה אנשים עומדים...
כשהייתי קטן לא אהבתי לרוץ, היה לי קשה לנשום, הייתי כבד. אחרי הצבא התחלתי ללכת למכון כושר לפרקים, הייתי רץ על ההליכון בחדר הממוזג.
בעקבות משבר נפשי שעברתי בגיל 31, התחלתי לרוץ במסלול ריצה מסודר בחולון. הייתי רץ 3-4 ק"מ, מספר פעמים בשבוע. מעניש את עצמי על חטאי הגוף והנפש, כל טיפת זיעה היתה משולה בעיניי למים שמנקים אותי מכל חטאיי. העונש הפך להנאה.
עם הזמן הטווחים גדלו, התחלתי לרוץ 10 ק"מ ויותר, רץ כל יום, נכנסתי לזה עמוק, התחברתי לאנשים, התעמקתי בתחום, התחלתי לכתוב עליו, והיום הריצה היא חלק בלתי נפרד ממני, לעיתים אפילו יותר מהשירים.
ניצחונות קטנים גדולים
בשנת 2016 עשיתי לראשונה את מרתון טבריה, זה היה אחד מהרגעים המרגשים בחיי. תקופת ההכנה למרתון נמשכה כחצי שנה וכתבתי עליה במסגרת בלוג שפירסמתי באתר מרתון ישראל (קישור למאמרים אפשר למצוא בעמוד הקישורים).
בסוף המרתון, לא שרתי, לא צעקתי, לא עשיתי שום דבר, רק חייכתי כי ניצחתי, ניצחון קטן גדול
שנה לאחר מכן, חזרתי ועשיתי את מרתון טבריה, זה היה קשה, מפרך, הייתי צריך לאמץ את הראש לא פחות מאשר את הרגליים. בסוף צעקתי משמחה. זה כבר לא עונש, זו הנאה מוחלטת.
ובאמצע הריצה לוקח אוויר, מדמיין תמונות שמחות אותך מביטה עלי בגאווה שנינו רוקדים שם לבד בחשכה אנשים עומדים...
פרולוג היא התגוררה בקומה שביעית, עם בעלה, דירה שכורה, 4 דירות בקומה, שתי מעליות. כאן לא היו חדרים, שולחנות טיפול,...
זו תמיד אהבה או סליחה, אין משהו באמצע מקצה אל קצה כמו ריצה מקיר אל קיר בחשכה ובאור כשנעלמים...
אין הרבה חגים שאני אוהב, אינני אדם מאמין ואינני אדם של מסורות. מכל החגים רק שניים אני אמת אוהב....
מדי בוקר אני קם מוקדם בבוקר, יוצא לרוץ, 10,12,15,20 ק"מ, תלוי ביום, תלוי באימון, חוזר הביתה, מתקלח, מכין לעצמי...
אוספים את הדברים לפני שהאורות נדלקים ברחבה אין אף אחד הכבישים ריקים זה רק אנחנו והרוח כאן את אומרת...
לפני כשבוע, ציינתי יום הולדת הארבעים. תמיד חשבתי שזה לא עניין כזה גדול, עד שהגעתי קרוב, קרוב מדי, והתחלתי...