רכבת אחרונה
אני לא מוותר עלייך גם אחרי לילה של אהבה שלא הצליח להינצל מאיתנו אחרי עוד חלום אחד אני שוב...
הזיכרון המשמעותי של מרכבות מתחיל בגיל 20. נסעתי קודם לכן ברכבות בארץ ובחו"ל אבל רק בגיל עשרים הבנתי עד כמה אני אוהב את החוויה הזאת. טיילתי אז בהודו ונהגתי לקחת רכבות לילה ממקום למקום בשביל לחסוך כסף על לילה במלון ולהרוויח את היום. כל הלילה הייתי מאזין למוזיקה וכותב, מדי פעם קם מהמושב בשביל לעשן ליד הדלת הפתוחה, מביט על הנופים החשוכים. אלו היו הרגעים האהובים עלי בטיול.
לימים נסעתי לעבודה כל יום עם רכבת, הנסיעה נמשכה חצי שעה, חצי שעה שהרגשתי כמו אז.
אני, הרכבות – היום
היום אני כותב על רכבות מהצד, מדמיון. בעיניי הן משהו ייחודי, הן נותנות לנו מנוחה, זמן למחשבות, זמן ליצירה. זמן טוב להתבונן בנוף ובאנשים.
אני יודע שיש בזה משהו ילדותי, אך בעיניי זה עדיין מרשים.
אני לא מוותר עלייך גם אחרי לילה של אהבה שלא הצליח להינצל מאיתנו אחרי עוד חלום אחד אני שוב...
כשהרכבות חולפות מהר מחוץ לעיר אני עדיין זורק אבנים אל שלוליות שלא התייבשו הזמן כמו מבקש לרצות אותנו ואז...
ראיתי אותה יושבת ברכבת כמו בכל שיר, כמו בכל סרט אוזניות ומוזיקה שקטה היא קראה ספר מהשנה שעברה הבטתי...
רציתי לספר לך סיפור על רכבות דוהרות באמצע הסתיו על שניים עומדים בתחנה לוגמים קפה מכוס קלקר מתחת לשלט,...
עכשיו לבד מתיישב במושב מתגבר על שדים רחוקים עכשיו לבד בקרון , לא מנסה להיזכר איך זה התחיל ולאן...
עומד בתחנה,לבד שומע את הרכבת נוסעת משאירה אותי לבד רחוק מהתנועה שחולפת בקצוות הייתי שם פעם אני...
תראי אותי, לא מצליח לעלות בזמן המזוודות על הרציף ואת מאחוריי, זורקת את הבדל שנשאר מביטה עלי דרך משקפי...
עכשיו הגב שלנו לא חזק מספיק אנחנו צריכים משהו להיאחז בו ולא ליפול עומדים בקצה של הקרון, תוהים אם...