רכבת
הזיכרון המשמעותי של מרכבות מתחיל בגיל 20. נסעתי קודם לכן ברכבות בארץ ובחו"ל אבל רק בגיל עשרים הבנתי עד כמה אני אוהב את החוויה הזאת. טיילתי אז בהודו ונהגתי לקחת רכבות לילה ממקום למקום בשביל לחסוך כסף על לילה במלון ולהרוויח את היום. כל הלילה הייתי מאזין למוזיקה וכותב, מדי פעם קם מהמושב בשביל לעשן ליד הדלת הפתוחה, מביט על הנופים החשוכים. אלו היו הרגעים האהובים עלי בטיול.
לימים נסעתי לעבודה כל יום עם רכבת, הנסיעה נמשכה חצי שעה, חצי שעה שהרגשתי כמו אז.
אני, הרכבות – היום
היום אני כותב על רכבות מהצד, מדמיון. בעיניי הן משהו ייחודי, הן נותנות לנו מנוחה, זמן למחשבות, זמן ליצירה. זמן טוב להתבונן בנוף ובאנשים.
אני יודע שיש בזה משהו ילדותי, אך בעיניי זה עדיין מרשים.
איך זה ייגמר
פעם בשבוע אנחנו חושבים על מקום אחר עולים על רכבת ראשונה, יוצאים מהעיר מקווים שיום אחד נדע לעצור במקום...
חייב לעלות לרכבת
עומד בצד, ליד הגדר לא משאיר לעצמי מקום לברוח לוקח עם עצמי רק מעט תקוות אבל אני חייב לעלות...
מחליפה בגדים
ובערב כזה, שבחדשות אין כותרות בחוץ התנועה עומדת גם כשרעש המכוניות גובר את מחליפה בגדים , מה נשאר לי...
דברים על השולחן
כשאת מניחה את הדברים על השולחן אני מוציא את המטבעות ומתחיל להמר על הנשמה שלא יודעת אם להיפצע או...
בתוך הערפל
בתוך הערפל האם הגדול נצנץ למרחק הסתכלתי סביבי לראות אם מישהו מבחין במה שמתרחש עמדתי לבד על הגשר...
לאן נעלם הילד
מול המראה הילד נעלם אי אפשר לראות את העקבות בחדר הדלת נעולה, הטלוויזיה מנגנת פרסומות אחר כך שיר ישן...