רכבת

הזיכרון המשמעותי של מרכבות מתחיל בגיל 20. נסעתי קודם לכן ברכבות בארץ ובחו"ל אבל רק בגיל עשרים הבנתי עד כמה אני אוהב את החוויה הזאת. טיילתי אז בהודו ונהגתי לקחת רכבות לילה ממקום למקום בשביל לחסוך כסף על לילה במלון ולהרוויח את היום. כל הלילה הייתי מאזין למוזיקה וכותב, מדי פעם קם מהמושב בשביל לעשן ליד הדלת הפתוחה, מביט על הנופים החשוכים. אלו היו הרגעים האהובים עלי בטיול.

לימים נסעתי לעבודה כל יום עם רכבת, הנסיעה נמשכה חצי שעה, חצי שעה שהרגשתי כמו אז.

אני, הרכבות – היום

היום אני כותב על רכבות מהצד, מדמיון. בעיניי הן משהו ייחודי, הן נותנות לנו מנוחה, זמן למחשבות, זמן ליצירה. זמן טוב להתבונן בנוף ובאנשים.

אני יודע שיש בזה משהו ילדותי, אך בעיניי זה עדיין מרשים.