נחזור הביתה
שנינו נוסעים לא אומרים מילה ברקע אלבום חדש מאזינים בשתיקה, לומדים כל מילה אנשים יוצאים מפינות נסתרות מתהלכים...
בשנים האחרונות למדתי להכיר ולאהוב שדות דרך הרגליים. אני רץ במסלולים שונים שנמצאים בשדות שונים, ושם אני יכול להתנתק מהכל. לא רק שהריצה מנתקת, גם הסביבה. בין אם זה חול רגיל או חום ים.
מקום שיש בו שדות, זה מקום מבורך, גם אם הם רחוקים מהעיר.
שנינו נוסעים לא אומרים מילה ברקע אלבום חדש מאזינים בשתיקה, לומדים כל מילה אנשים יוצאים מפינות נסתרות מתהלכים...
רצינו לכתוב את הרומן הגדול של חיינו אחרים כתבו אותו כבר לפנינו אף אחד לא יכול לכתוב אותו עצוב...
תיסגר הדלת וייפסק הגשם ייעלמו הדמעות והעקבות יימחקו מה שהסתלק הוא מה שנכון וכל הזמן הזה משהו אחר יכול...
השדות החרושים בדרך הביתה סיפרו לנו , שהגענו אל היום עכשיו מה שחשוב, זה לא מה שנסביר אנחנו מביטים ,...
לא צריך לצאת אל הרחוב לא צריך לבקש ממך שתישארי איתי עד שיחלוף העולם וישאיר לנו מקום משלנו יום...
אל עיר ברזלים משוייפת וצרובה בצד השני של המחוז אל מציאות מפוררת דרך תקתוק השעון מגדת הנהר המיושבת מהשדות...
עם הזמן, גם אנחנו לומדים לאהוב לוגיסטיקה ופרוצדורות מתרגלים רגשות בין שיחות לשתיקות בסוף נחזור אל הבית הישן...
ולחשוב שפעם היינו קרובים לכאן לפני שהתחילו הפקקים לפני שהתחילה המלחמה ידענו לעצור בזמן הבטנו מהצד אל השדות...
אני עדיין יכול לדמיין אותך הולכת בשביל מביטה אל פינה רחוקה האנשים בצידי השביל, מביטים עלייך יכולתי לדמיין...