קחי אותי מכאן
תיקחי אותי מכאן, לאן שאת רוצה לא אלחם בך , לא אתבזה בעצמי אהיה קל משקל, פשוט מחשבה אז...
בשנים האחרונות למדתי להכיר ולאהוב שדות דרך הרגליים. אני רץ במסלולים שונים שנמצאים בשדות שונים, ושם אני יכול להתנתק מהכל. לא רק שהריצה מנתקת, גם הסביבה. בין אם זה חול רגיל או חום ים.
מקום שיש בו שדות, זה מקום מבורך, גם אם הם רחוקים מהעיר.
תיקחי אותי מכאן, לאן שאת רוצה לא אלחם בך , לא אתבזה בעצמי אהיה קל משקל, פשוט מחשבה אז...
לפעמים אנחנו עוד נוגעים, ככה סתם בין המילים לפעמים אנחנו שותקים כשאין לנו מה להגיד את מתקרבת ומתרחקת, נעלמת...
בתוך הערפל האם הגדול נצנץ למרחק הסתכלתי סביבי לראות אם מישהו מבחין במה שמתרחש עמדתי לבד על הגשר...
גם אנחנו רצינו להגיד שאבי ולהאמין בזה לפתוח חלון בכבש מהיר ולהריח את ריח השדות רגע לפני שאנחנו נכנסים...
את יודעת שאמריקה אף פעם לא בוערת ואמריקה תמיד זוהרת זה מה שלימדנו אותנו כשהיינו קטנים קראנו את הספרים...
עוברים את השדות במבט אחד אפשר לראות שבילים לא מסומנים וגדרות קרועות מבט אחד אל השמיים כמונו הם מבקשים...
כשהשעון סיים עוד סיבוב שאלת אותי אם אני נשאר מול כל החולשות לא היתה לי תשובה גם אצלך השאלות...
ילדים עוברים במעבר אוחזים לא אוחזים ידיים ושתי אימהות זו אחרי זו הולכות בשקט אחריהם את זורקת מבט...
בדרך מכאן לשם, כבישים ריקים עברנו ליד השדות הרחוקים מצאנו את עצמנו נעים בין זיכרון להווה ברקע שר הזמר...