רוך ואובדן
רוך ואובדן, רוך ואובדן איבדנו כל מה שהיה לנו אז נשארנו עם מעט עומדים מול המראה, פנים דוממות...
בדידות. יש מי שטוען שזה מצב או תחושה חולפת. לא, זו מחלה. זו מחלה שטבועה עמוק בפנים ולא ניתן להירפא ממנה גם ברגעים הכי טובים של החיים.
במקומות הכי עמוסים מרגישים את הבדידות. לא לחינם אנשים משתגעים בעיר הגדולה. לא לחינם אומרים שדווקא עם אנשים מרגישים לבד. הידיעה שאתה לבד, לא משנה מתי ואיך, הידיעה שלעולם לא תהיה חלק מכל זה, לא תרגיש שאתה מסוגל , לא תאמין שאתה רוצה.
מה זו בדידות?
זו מחלה. אני מכיר אותה. אני חולה בה. לעיתים אני רוצה לחשוב שנרפאתי אבל אז היא חוזרת , מבקשת לשמור על מקומה.
היום, יש תקופות שאני מרגיש שהבראתי מהמחלה הזאת, ויש ימים שאני אומר לעצמי, שזו רק הצגה, תפארה, אני לא באמת הבראתי, המצב השתנה.
בדידות היא התמכרות, יש מי שיוצא ממנה ויש מי שלא יכול ולא יודע איך יוצאים ממנה אז גם כשהוא עם אנשים, הוא בודד. תמיד בודד.
רוך ואובדן, רוך ואובדן איבדנו כל מה שהיה לנו אז נשארנו עם מעט עומדים מול המראה, פנים דוממות...
הרכבות ברקע לא מפריעות לנו לחשוב הן לא לוקחות אותנו רחוק אני תמיד חמישה צעדים מאחורייך את צעד אחד...
בשדה תעופה מחליפה מטוסים דרכון ביד, מזוודה על גלגלים שלטים מבקשים לא לעשן בפנים רועש, בחוץ מטוסים ממתינים להמראה...
שוב אני נשאר עם התשובות ביד שוב עומד מולך מחפש את השאלה את שותקת, מתכנסת אל תוך עצמך לבדידות...
משאיר לך שיר על השולחן מה אני מתכוון לומר את לא תבואי אני לא אלך עד כשבחוץ...
באמצע הרחוב, בין זרים ומוכרים לא מבקש להסתבך אני לא מכיר מפלט אחר אל תחכי לי , אולי זה...
והשמיים צבועים אדום לא נשארו טיפות של דם בחדר, אין גם עקבות רק שניים הולכים לאט על מסילות מי...