סדק
ופתאום שוב מתפתח לו סדק בבטן אחרי שנים של עבודה למלא את החלל למלא בטן פעורה שום דבר לא...
אני נושא עמי מטען של זיכרונות, כל אדם נושא עימו מטען כזה, מהו האדם אם לא תיק זיכרונות כבד אותו הוא לוקח לכל מקום.
כמו כל אחד, גם אני מבקש להשיל אותם ממני, אבל מיד יוצר לעצמי זיכרונות חדשים. אי אפשר למחוק זיכרונות, לא טובים ולא רעים. זה היופי, זה הכאב.
זיכרונות, אני וכתיבה
אני כותב את הזיכרונות שלי ואני מודע שחלק מיצירותיי הן דמיוניות וחלקן אמיתיות, רק הזיכרונות תמיד היו, תמיד יישארו.
כולנו מטען של זיכרונות, תיק גדול שלא ניתן לפרק. בכל מקום עולים זיכרונות ישנים ונוצרים חדשים, הלוואי והייתי יכול לשכוח הכל אך אז מה הייתי, מה היה נשאר ממני? שום דבר, כי כל אחד הוא בעצם רק זיכרון.
ופתאום שוב מתפתח לו סדק בבטן אחרי שנים של עבודה למלא את החלל למלא בטן פעורה שום דבר לא...
את לוקחת את תיק היד מנגבת את פנייך בתחושה של תשישות ויוצאת מהבית הזמן האבוד לא יחזור מעולם...
מצאתי את הכרטיס על הדלפק הברמן אמר, שזה מקום טוב לגמור בו את הלילה או להתחיל את היום ...
מנסה לפרק ולהרכיב הכל מחדש לא יכול לקחת את השנים שחלפו כערובה לשום דבר לא יכול לקחת ולמקם אותם...
גשם חזק יורד על העיר ושנינו הולכים מתעלמים ממבטים שומע אותם צועקים בראשי איך הם רוצים שאוהב אם...
חומה אחרונה נפלה עכשיו מחכה לסערה שהיא תבוא, לא אתמהמה הכול ארוז ומוכן המכתבים במגירות הזיכרונות מגולגלים בנייר...
אני מבקש עכשיו את החלום שיעיר אותי מלילות בלי צרחה אי אפשר לראות את השמש עולה סוגר את...
את שואלת, מתי כבר נזדקן נישב ליד השולחן בבוקר, עם הקפה והעוגה לא אצטרך לצאת מוקדם מהבית בשביל להגיע...
וראיתי את הבניינים בוערים באש ועמדתי במרכז הרחבה לא עשיתי דבר להציל את העולם לא עשיתי דבר למנוע בערה...