ליצנים
אני לא אוהב ליצנים, למען האמת אני מפחד מהם. אני לא יודע למה, אולי זה בגלל שהם נראים לי ילדותיים, לא נראים אמיתיים, אולי זה בגלל האף האדום והבגדים הצבעוניים, הצורך העז להצחיק כל אחד בצורה מטופשת ולא מוסברת.
אולי זה בגלל שאני יודע שהם לא באמת שמחים, בפנים הם עצובים, הם ליצנים.
גם אני ליצן
אני יודע את זה כי אני ליצן בעצמי. ליצן קטן שאוהב לדבר שטויות ולעשות פרצופים.
אני ליצן של אישה אחת, בשבילה אני מוכן להיות קרקס גדול. כי היא יודעת שאני ליצן מבחוץ ובפנים אני משהו אחר.
אין לי מה לתת לך
אם את מחפשת גיבור תקראי את מוספי סוף השבוע אם את מחפשת ליצן יש קרקס בעיר אם את מחפשת...
מאחורי המסכות
מתחבאים מאחורי מסיכות אם נקלף אותן לאט נגלה פנים של ליצן עצוב גם אנחנו ידענו פעם לאהוב אחר...
יש לנו בית ומיטה
בקרקס שלנו אין קרוסלות אין ליצנים זה רק אנחנו והפילים הגדולים נעים בכבדות את אומרת שאם כך...
ליצן של אישה אחת
עוד מעט המוזיקה תתחיל, את יכולה להתכונן הדלת סגורה, רק שנינו בפנים בספר שאני קורא, גיבורים בורחים מבשורה יום...
הגשרים שמעל הנהר
עוצרים מול מסכים מהבהבים מאחורי חלונות ראווה כבדים מביטים על ההשתקפות שלנו עדכונים רצים מתחת לתמונות שום דבר לא...
איך הם לא ראו
איך הם לא ראו הליצן מעולם לא היה שמח שירים במגירות בדידות בפנים מקשיב לקולות אלו תמיד...