לילה של אלימות
זה לילה של אלימות בעיר ואנחנו מחפשים מקלט שומעים את הסירנות מייללות רחש האנשים המבקשים הבנה את מחבקת...
אינני איש של מכוניות, כלומר אני נוהג במכונית, מגיל 17 יש לי רישיון, אך אני לא מבין בהן דבר. מבחינתי כל עוד הן נוסעות, יש בהן מזגן ואני יכול לשמוע מוזיקה בזמן הנסיעה, זה מספיק. לא מעניין אותי המודל, לא הדגם ולא אם זו מכונית יקרה או זולה.
אני לא מאלה שאוהבים לנהוג, להיפך, אני מעדיף שאישתי תנהג, לי אין את הסבלנות לפקקים ולשאר הדברים שקשורים לעניין. אך אני אוהב נסיעות ארוכות בכבישים פתוחים, כשהמוזיקה זורקת אותי למקומות רחוקים, יכול לדמיין שאני בכלל במדינה אחרת, וכל נסיעה היא מחוף לחוף.
לפעמים אני לא נוהג, לא נוסע, לא נמצא בכלל ברכב בשביל לכתוב על זה.
זה לילה של אלימות בעיר ואנחנו מחפשים מקלט שומעים את הסירנות מייללות רחש האנשים המבקשים הבנה את מחבקת...
אנחנו לא בעניינים של כסף ומכוניות אותנו לא ימצאו זרוקים מול אורות ניאון מתכסים בחלומות גדולים עם שברים מחוברים...
לא הצלחתי לכפתר את החולצה בצורה נכונה את הבטת בי לא ידעתי אם זה מבט של רחמים או בושה...
מורידים את הצלחות והכוסות מהשולחן מניחים בכיור, אחד ליד השני מחר בבוקר נשטוף הכל מכבים את האור ונכנסים למיטה...
אני רוצה להיכנס אל חדרך לארוז כמה בגדים בתיק ישן להיכנס איתך למכונית ולהתחיל לנסוע לא אספר לך שום...
ראיתי אותו יושב במכונית שחונה בשביל מול הבית מתבונן במראה, פנים עם זיפים של לילה אחד הוא האזין לשירים...