העולם נע, אנחנו עומדים
טרקנו את הדלת ויצאנו על הקיר נותרו שתי תמונות שלא יכולנו להוריד סיפרת שאת חולמת על פריז ניסיתי להיזכר...
אני לא משורר. אני כותב. משוררים הם אנשים רציניים, כותבים בשפה גבוהה, מפרסמים ספרים, כותבים טורי ביקורת על שירה וספרות במוסף ספרים של עיתון "הארץ" ובשישי בערב מארחים חברים על כוס יין אדום. אני לא משורר.
ביני לבין עצמי אני מכנה את עצמי כותב, לא משורר ולא משהו דומה לזה. ייקח שנים אם בכלל שאוכל לקרוא לעצמי כך.
התנצלות
אני מודה, אני לא קורא שירה, גם לא שירת חובבים. יש אנשים שקשה להם עם זה והם העירו לי על כך לא מעט, אני פשוט לא אוהב לבקר כתיבה של אחרים ורמת הסבלנות שלי נמוכה. אני יודע שאני יורה לעצמי ברגל בגלל זה, אז אולי בכל זאת אני משורר באופן מסוים.
טרקנו את הדלת ויצאנו על הקיר נותרו שתי תמונות שלא יכולנו להוריד סיפרת שאת חולמת על פריז ניסיתי להיזכר...
המגירות מלאות שירים איש לא יקרא אותם אני יכול להדליק את האש ולתת לה לכלות אותם כמו זעם שמבקש...
את רצית שארד מהשירים עם חליפה ואבוא אל הרחוב שלך אשב מול ביתך ואגלה חלונות פתוחים רצית שאסיר...
את פותחת את הדלת משאירה את המפתחות על השולחן ויוצאת מביט מהחלון, איך זה נראה מהצד שלך אף פעם...
לא צריך לצאת אל הרחוב לא צריך לבקש ממך שתישארי איתי עד שיחלוף העולם וישאיר לנו מקום משלנו יום...
יקירתי, את יכולה להסיר את הפרחים מאדן החלון אני לא זקוק יותר לאהבתך לא זקוק יותר לרחמים כפותים בשלשלאות...
יש לנו משוררים דגולים, תקשיבי למילים שלהם השירים נשארו כמו שהם לא ניגע בעומק, ולא נפרום מילים בקצוות ...
יכול לעמוד מולך עכשיו כמו משורר ביבים להתוודות שיש עוד רוח במפרשים אך העייפות מצליפה בי הייתי רוצה...
יום אחד הדברים יחזרו להיות כמו שהיו נתעורר באמצע הלילה ונגלה ההיסטוריה עדייו כאן, העתיד מזמן איננו כשהם...