בסוף נשארנו ילדים
ברווזים
בלילה כשנכנסנו למיטה
אחרי ששתינו קצת בלי הפסקה
פתאום ראית אותי בוכה
גוף גדול מתפרק לרסיסים,
לא היה בו שום דבר שיחזיק אותו שלם, עוד בחיים
לא רציתי להיות הגבר ההוא
שאת מפחדת לנגוע בו בשביל שלא יתקפל
כל כך הרבה דברים נאמרים
זיכרונות נבנים תוך כדי תנועה
פתאום חזרנו להיות ילדים מפוחדים כשההורים מדברים בקול
לא התאהבנו בהם את אומרת, והבטנו זה בזו בפנים
הרי בסוף נשארנו ילדים
מתפרקים בלי חמלה, בוכים אל תוך עצמנו כמו בכוונה
פעם עומד זקוף ומנצח, פעם השדים תוקפים
לא רציתי להיות הגבר ההוא, אך שנינו נתקענו בין המילים
כמה אפשר לנסות לנצח אחרי שהיריבים עזבו את המגרש
הודו בתבוסה והשאירו לנו את הכדור
ולרגעים, המציאות נראית כמו פח צבע שדהה
אי אפשר לקחת מכחול ולצייר שום קו
אני בוכה בלי חמלה, ואת מנסה להבין איך זה מרגיש
יש ימים שאנחנו עוד מנצחים בהם
הולכים לישון מאוחר וחולמים
בבוקר מתעוררים, אוספים רסיסים אל מציאות מכוונת
אני לא נזכר בדברים שלא יכולים להשתנות
את לא נזכרת ביופי שנעלם מתוכנו פתאום
אמרתי לך שלא נהיה כמוהם
אך כשקמתי, הסתכלתי במראה
פחדתי לגלות שם עצב מיותר
פחדתי להסתיר ממך יותר מדי
בסוף הרי נגיע אל אותה נקודה, משם נצטרך להחליט לאן ממשיכים
מביטים במראה ומגלים את עצמנו, בסוף נשארנו ילדים, גם אחרי כל השנים.
השיר נכתב ביוני 2016
