גברים אמיתיים
עין
תמונות מונחות על שולחן העץ הישן
סיפורים מעלים אבק בראש ועל הנייר
מהחלון אי אפשר לראות שום דבר
בינתיים במדבר, אין תחרות ריקודים יותר
יושבים על אותו בקבוק מהיום הראשון
כל הנשים שהיו כאן, הלכו מזמן
לנו אין טראומות של גברים אמיתיים
רק תעלות חשוכות וגיבורים שלא נוכל לגלם לעולם
משתיקים את הרדיו, לא לשמוע דיווחים על שום דבר
שבילי הזהב שדמיינו נחסמו מזמן
אצלנו התמונות נשארות על השולחן
מדי פעם מציצים , מנסים להיזכר
בלי מילים נזכרים בגברים שנטשו הכל
רצים בדהרה , אולי הדלת תיפתח
ובינתיים במדבר, אין תחרויות ריקודים יותר
המטוסים כבר לא טסים נמוך בשביל לראות
לנו אין טראומות של גברים אמיתיים
רק תעלות חשוכות של הזיות
גיבורים שלא נוכל לגלם
ואלף סיפורים שלא נוכל לספר
מביטים מהמרפסת אל הרחוב
ילדים וזקנים, תנועה של יום ראשון
במבט אחד אנחנו יכולים לראות הכל
פעם עוד נצליח לכתוב על זה סיפור
הרעיון לשיר עלה בעקבות שיחה שניהל מודי בר-און בתוכנית התיעודית "כביש 90" עם בחור מהערבה על ימי מלחמת לבנון הראשונה.
שניהם שירתו בה. אז חשבתי שיש גברים עם טראומות אמיתיות.
השיר נכתב ביולי 2014
