זו את, עכשיו או לעולם לא
שולחן כתיבה
אנשים מחפשים את הכסף הגדול
ילדים במנהרות חשוכות
הכול נסוג לקו הגבול
הוא עלה באש
כולם יכולים עכשיו ללכת
ואני עומד באמצע הרחוב
ממתין שהסערה תיקח אותי
האדמה נרטבת מן הגשם
והשיירה עוברת
על השולחן מחכה מכתב אהבה
אפשר למצוא כמה תשובות
אני מביט בחלון שלך
יש אור מהבהב
כמו לא החלטת
אם עכשיו את הולכת מכאן
מטייל ברחובות ההומים
המכוניות דוהרות ביני לביניהם
ואת רחוקה, המרחק לא מתקצר
אפילו לא בשנייה אחת
אני מתיישב על הספסל
העיר נכבית עלי
משאירה בי חותם של משהו אחר
פעם חשבנו
יהיה יותר נכון בלי פחד
פעם לא הבנו שום דבר
שני אנשים, מתחפשים לסוף של סרט
אולי נצליח לפזר את האבק
אנשים רצים במנהרות
מחפשים את האור
ואני מול חלונך
משאיר לך מכתב בתיבה
זה ילד קטן שבורח
מרגשות תסכול
את יפה, את חזקה
מביט בדלת של הבניין שלך
מישהו אחד נכנס, אף פעם לא יוצא
ואני מתחיל ללכת
במנהרות יש מקום ריק בשבילי
תצטרפי אלי
עומד מתחת לגגון קטן
שהגשם מכה במדרכות
מצליף באנשים
את עכשיו צודקת
אני עכשיו מרגיש אשם
במכתב פשוט, כמה מילים
אלף רגשות עומדות למכירת חיסול
אני משאיר לך אותי
כמו שרצית שאהיה
כמו שלא הייתי מימיי
את עכשיו או אף פעם
אנשים יכולים להתחיל עכשיו ללכת
אני מביט בחלון שלך
יש אור, ויש רגע חשוך
זו את, עכשיו או אף פעם
דמיינתי גבר כותב מכתב לאהובתו, משאיר לה אותו על השולחן או בתיבה ומחכה. היא לא יודעת שזו היא או אף אחת.
השיר נכתב בנובמבר 2019
