מה הסיפור של מכונת הכתיבה?
בגיל 16 עברתי ניתוח שאילץ אותי לשהות בבית תקופה ארוכה עם שחרורי מבית החולים. הוריי שידעו על אהבתי לכתיבה, קנו לי מכונת כתיבה ישנה, ירוקה, שבורה, מאוחסנת במזוודה שחורה עם ריפוד אדום. הנחתי את מכונת הכתיבה על כיסא ישן, לאחר מכן על השידה ומדי יום הייתי כותב בה.
המכונה לא היתה נוחה לכתיבה, בוודאי לא לעומת המקלדות של ימנו, המקשים היו נתקעים, בשביל למחוק מילה או משפט הייתי צריך להשתמש בעט או בטיפקס. לא פעם הרגשתי שאני כותב על ריק כי המקש לא הצליח להביא את הדיו עד הנייר. אך מהר מאוד התאהבתי בה.
רוב הדברים שכתבתי היו טקסטים שאי אפשר להגדיר כשיר או כסיפור קלאסי. אלו היו טקסטים ארוכים, ולא פעם היה קשה למצוא את הקשר בין תחילתם לסופם. בלא מעט טקסטים באמצע שלהם התחוללה מהומה. לצד טקסטים "מבולגנים" חלק מהטקסטים נכתבו דווקא בצורה מסודרת. משלבים אמירה פוליטית לצד ביטוי אישי.
על מה היצירות?
בניגוד למצופה אולי, הטקסטים האישיים אינם עוסקים בחוויית בית החולים והניתוח. אל חוויה זו חזרתי רק אחרי שנים ארוכות. הסיבה היא שבאותה תקופה התקשיתי לכתוב על כל זה וגם לא ממש רציתי. כתיבה על חווית הבית חולים נראתה לי כחולשה. רוב הטקסטים האישיים שנכתבו במכונה עוסקים בצדדים אחרים בחוויה שלי, כאלה שלא היו בולטים לעין ובכל זאת העדפתי לכתוב עליהם.
בקטגוריה "יצירות", תוכלו לקרוא את כל הטקסטים. מזמין אתכם להיכנס, לקרוא אותם ולהתרשם מהן. אשמח לשמוע מה אתם חושבים עליהן, אז אל תהססו לכתוב לי..
כל הזכויות שמורות ללירון תמם והשימוש ביצירות ללא אישור, אסור.
