לילה קפוא
ירח מאיר בלילה חשוך
תהיות על כוכבים זורחים ולילה חשוך.
קור הלילה הקפיא הכול.
שירים שקטים גורמים לי לשכוח איך פעם הייתי מתהלך ברחוב בו הזונות עומדות, הלילה היה אז קר.
לא חיפשתי אהבה, אם הייתי מחפש אולי הייתי מוצא, במושב האחורי , מאחורי מחסן רהיטים, בקרן הרחוב, חמש דקות אולי רבע שעה.
אהבה זמנית.
עכשיו שיר שקט משכיח ממני הכול, חורף עובר ושב והלילה חשוך מתמיד.
הכול נראה זמני, רק הזונות עומדות שם, לקוח בא שואל כמה, הזונה לוקחת אותו מאחורי מחסן או מוסך, אולי נכנסת למושב האחורי של המכונית שלו, הוא נכנס אחריה , לחמש דקות אולי רבע שעה.
אני מעשן סיגריה עד הפילטר, לא עולה עוד לחדר, מביט מהגינה על השמיים, רק זיקוקי דינור מרחוק מאירים בחשכה, מעבר לזה חושך מוחלט. כמו הקור שהקפיא הכול.
לידי שוכב כלב, פודל שחור קטן, פעם יכולתי לראות אצלו איזו תאווה שחשבתי שיש רק לבני אדם, סקרנות שגורמת לדברים להיראות אחרת.
היום שום דבר כבר לא מסקרן.
שירים שקטים אפשר לשמוע רק בתקליטים ישנים, כלבים שחורים התעייפו מלשכב כול היום, זונות ממשיכות לעמוד בקרן הרחוב, ברחוב הזה אני כבר לא מתהלך יותר.
לעיתים אני מהרהר מה יש מעבר לחושך, איך בארץ אחת חושך מוחלט ובארץ אחרת אור גמור, כמו בניין דירות טיפוסי.
אי אפשר למות משעמום, מקסימום מתענגים אליו, נכנעים לו, משתעבדים לכול רגע.
שיר שקט ירגיע הכול. ולילה קר יקפיא.
