נמל
סירה בים
בטיילת של הדסון, ראינו את הנהר, לא היו לו משמעות בעינינו
לא היה שם חול לנקות את הידיים מהכתמים
לא היו שם סופרים או משוררים שהביטו במים, רק שניים שהולכים
בנמל קטן מול גורדי השחקים
פועלים שבו מארוחת הבוקר, מסיגריה ראשונה מול השמש
בחזרה אל המנופים וכלי העבודה הכבדים
בנמל של הדסון
הכל הזכיר גלויה לנו ממאה אחרת
ישר אל המציאות שמכה בפנים
יום אחד אנחנו נחזור אל המקום ממנו יצאנו
נראה את הפועלים מסיימים בשעות החשכה
הם ייכנסו לבתים שלהם, ויקוו שמישהו יחכה להם שם
הוא יביט להם בעיניים ויאמר
עשיתם מה שהייתם צריכים, עשיתם הכל בסדר
מישהו יכתוב עליהם שיר, הלב שלהם לא יישבר
בנמל של הדסון
אין שלטים וכרזות
אין מילים שחותכות באוויר את הזמן התלוי בשום מקום
מעולם לא ניסיתי לראות את זה בצורה אחרת
מעולם לא הבנתי את הקו של המכחול
כיצד הפועלים מתכוננים לעוד יום עבודה, והשמש נעלמת תוך דקות
מביט על הפועלים שעובדים בנמל ותוהה, איך הם מרגישים כשהיום נגמר והם חוזרים הביתה משם.
השיר נכתב באפריל 2016
