הרובה והסכין
חיות על הקיר
תניחי את הרובה , אני אניח בצד את הסכין
הפסנתרן יפסיק לדפוק על הקלידים
הילדים יחזרו הביתה
אל תדאגי, הכל יישמר בשבילנו לסיבוב הבא
מי שצריך יסגור את הדלתות
מי שירצה ישאיר טיפ על הדלפק
רקדניות יעשו מחווה אחרונה
אל תדאגי יקירתי, אנחנו יכולים לעזוב גם בלי לנצח
עם הזמן שלקחנו לעצמנו, הפכנו מילים לחרבות
והלשון השתלשלה כמו חבל
אנחנו מכירים את הכריעה, מנוסים בתנועה
אין צורך שנפתה את עצמנו בניצחונות מיותרים
תניחי את הרובה, אני אניח את הסכין
הפסנתרן לא ינגן הדרן
בחוץ, פנסים יאירו על רחובות חשוכים
יקירתי אנחנו לא צריכים לדבר יותר
הפכנו מילים לחרבות, והלשון התגלגלה בדרכים
אנחנו יודעים איך הגענו לכאן, גם בלי שנצטרך לצאת מפה
לא זקוקים לניצחונות,
אז אין צורך שנמשיך בפיתוי, הוא זול ומכור
תניחי את הרובה, אשמור לעצמי את הסכין
אנחנו יכולים לוותר על המילים
על מה שעשינו עד עכשיו נספר
אי אפשר לפתות אותנו יותר בכבוד
הפיתוי הוא זול ומכור
העצב בעיניים, הדמעות השקטות
מחוות קטנות שהגיעו עם ידיים קשורות
זה הריקוד הקטן שלנו,
אנחנו יכולים לעזוב גם בלי ניצחונות
נמשוך את הימים,
נשאיר לעצמנו משהו
לזמן אחרי שהפסנתרן יעזוב
שוב פעם כל אחד מאיתנו מנסה לנצח, אנחנו לא באמת צריכים את זה, לא את הכבוד הזה.
השיר נכתב בספטמבר 2013.
