ארבעים, זה המספר החדש
ארוחה מתוקה
לפני כשבוע, ציינתי יום הולדת הארבעים. תמיד חשבתי שזה לא עניין כזה גדול, עד שהגעתי קרוב, קרוב מדי, והתחלתי להבין שזה נקודת דרך משמעותית, אומנם בנאלית, כזו שעוברים אותה, אבל יש בה משהו מיוחד וחשוב.
בגיל עשרים לא התייחסתי ברצינות למעבר הזה, בגיל שלושים הרגשתי שאני נמצא בגיל שבין לבין, כבר לא ילד ועדיין לא מבוגר, ככל שהתקרבתי למועד יום ההולדת הרגשתי, שעכשיו אני כבר מבוגר, עכשיו אני כבר נמצא בצד של הרציניים, אלה שצריכים לעשות משהו עם החיים שלהם. לא צחוק הדבר הזה.
אני לא אעשה פה סקירה של חיי ולא רשימת מלאי, מה כן ומה לא עשיתי, אני יכול רק לומר, שאני נמצא במקום טוב ואני מרוצה ממנו. אם מישהו היה אומר לי ביום שנולדתי שכאן אהיה, הייתי חותם על זה, בכל מובן.
יומיים אחרי היום הולדת, עשיתי את חצי מרתון טבריה, אחרי כל התלאות שעברתי (עליהן כתבתי בפוסטים הקודמים), הרגשתי מאושר שעשיתי את זה. אומנם לא שברתי שיא אבל הצלחתי לרוץ הרבה יותר מהר ממה שציפיתי. אז הנה גם בגיל ארבעים, אנחנו מצליחים לעמוד על הרגליים ולעשות את המוטל עלינו. כמו אנשים רציניים.
