בדיחה ישנה
בירה
לפעמים אני תוהה מה יאמרו אחרי מותי
האם יזכרו לספר את כל הסיפורים בסדר הנכון
האם מישהו יזכור את הפרטים מבלי להתבלבל
לפעמים אני תוהה מה יאמרו אחרי מותי
האם הדוברים ידעו לשים נקודה בסוף המשפט
האם הם יהיו מסוגלים להבחין בין סימן שאלה לסימן קריאה
לפעמים אני שואל את עצמי, איך זה יישמע
האם יהיה זה אירוע מצחיק או רציני
האם אצטער שלא אהיה שם
לא, אני לא שואל מה הם יגידו עלי
וגם לא מעניין אותי אם יבכו או רק יתנחמו זה בזו
אני רק תוהה מה יאמרו אחרי מותי
האם יזכרו לספר את הבדיחה שסיפרתי להם
והאם הסיפור יישמע אותו דבר
כשלא אעמוד שם נבוך
לפעמים אני תוהה איך זה יהיה אחרי מותי
אם ילבשו שחורים, והאם יינעלו נעליים גבוהות
יהיו יישאו הספדים מהכתב או בעל פה?
אני שואל את עצמי גם
כמה אנשים ידברו וכמה זמן זה ייקח
והאם באותו יום, יהיה חם או קר
לפעמים אני תוהה, אם כולם יקשיבו, ואולי יהיה משהו חשוב אחר
לפעמים אני תוהה, אם יש לזה בכלל משמעות
פתאום אני נזכר שאהיה מת, אז מה איכפת לי בעצם?
המחשבה על מה יקרה אחרי שאמות, יוצרת פרופורציה מסוימת או שלא.
