דור בר מזל
דייגו מראדונה
נולדתי בסוף שנות השבעים (1979 לדייקנים) מה שאומר שילדותי עברה עלי בשנות השמונים ונעוריי בשנות התשעים. בעיני, אני ובני דורי, בני המחזור שלי, ברי מזל כפי שאף דור אחר לא היה, לא בישראל לפחות, לא הדור שהיה לפנינו ולא הדור שבא אחרינו.
אנחנו נולדנו אל תוך שנות השמונים, השנים בהן היה ערוץ אחד בטלוויזיה, היו תקליטים, קלטות, דיסקים, היו חנויות תקליטים, כל דבר היה ראשוני, כל דבר היה חדש. לא חיינו בתקופת הצנע שלא היתה בה כלום, לא היינו צריכים להקים את המדינה ולבנות יישובים, הדור שלפנינו כבר עשה את זה ומנגד, לא חיינו בתקופת השפע הגדול, כמו ילדים בימינו, שכל דבר חדש נראה להם ישן, שאינם יכולים להתרגש משום דבר כי שום דבר כבר לא באמת מרגש, שהכל נמצא זמין ונגיש בשבילם במרחק קליק אחד במחשב או בסמארטפון. אנחנו עדיין השתמשנו בטלפונים קווים, אפילו בטלפון חוגה.
אנחנו ידענו מה זה משחקים בחוץ עד שעות מאוחרות, אבל עם הזמן גם למדנו להכיר את עולם המחשבים, תואמי PC למיניהם, אטארי וכדומה. אנחנו נהנו לגלות אמנים חדשים, כי לא היו לנו הרבה הזדמנויות כאלה, בטח לא כמו היום, הכל הגיע מהרדיו, מתקליטים וקלטות של אחים ואחיות גדולים, חנויות תקליטים שכל אחת מהן היתה עצמאית ולא שייכת לרשת כזו או אחרת, או מתוכניות טלוויזיה כמו עד פופ ואחרות. רק בשנות התשעים למדנו להכיר את MTV. אפילו בספורט חווינו הכל מהבסיס, שידור ישיר ראשון של משחק כדורגל בליגה הלאומית (מכבי חיפה הפועל תל אביב 1986), אן בי איי עם מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון ולארי בירד בערוץ ירדן או לבנון (לך תסביר מה זה), מונדיאל 86, ואן באסטן וחוליט עם אליפות אירופה של 1988 וכמובן מיקי ומכבי תל אביב בימי חמישי.
התבגרנו אל תוך שנות התשעים, העשור שהתחיל עם האירוע ששינה את העולם, נפילת חומת ברלין והגוש הקומוניסטי אחרי 70 שנה, וסיימנו אותו עם חיבור לאינטרנט שיצר את הכפר הגלובלי. על הדרך למדנו מה זו טלוויזיה רב ערוצית במתכונתה הראשונית, טלוויזיה מסחרית בפעם הראשונה בעברית, נהנו מהפריחה המוזיקלית שהיתה בישראל בתחילת העשור והמשיכה כמעט לכל הדרך, אמנים בינלאומיים התחילו להגיע, פסטיבלים, הופעות במועדונים, התרגשנו כששמענו את נירוונה ופרל ג'אם כמו שכנראה ההורים שלנו התרגשו כששמעו את הביטלס בפעם הראשונה בנעוריהם.
יכולנו כבר לצרוך כל מה שרצינו בכמויות גדולות יותר אך עדיין בכמויות סבירות, מדודות. בין אם זו מוזיקה, בין אם אלה משחקי ספורט שהחלו להיות משודרים יותר ויותר, כולל בערוץ ספורט אחד, סדרות טלוויזיה מובילות, סרטים, אוכל, אופנה ומה לא. כל דבר היה עדיין חדש, ועדיין ריגש אותנו. זה עדיין מרגש להיזכר בזה.
אני יודע שזה עלול להישמע טרחני. הרי כל דור מסתכל על הדור שבא אחריו ובז לו. אני לא בז, זה תהליך טבעי שראוי שיקרה, ככה האנושות מתקדמת, אני פשוט שמח שנולדתי בדור הנכון, בדור עם הכי הרבה מזל, זה שגדל על התפר שבין התקופות, בין התקופה שלא היה בה כלום לתקופה שיש בה הכל. אנחנו נולדנו באמצע, בתקופה בה יכולנו ליהנות מהכל, בצורה מדודה, שקולה, יכולנו ליהנות ולהתרגש. אני מניח שהדור שלפנינו, חווה את האין והיה מבוגר מדי לחוות את כל מה שיש, והדור שבא אחרינו, חווה את כל מה שיש ולא מסוגל לדמיין מה זה אומר כשאין.
אנחנו חווינו מהכל, וחווינו את זה בפעם הראשונה. אנחנו יכולים לספר איך היה פה כשהיה רק ערוץ אחד בלבד, לא היה אינטרנט, לא היו פלאפונים, ועדיין היו חנויות תקליטים. כשאני חושב על זה, אנחנו יכולים לספר לילדים שלנו מה זה חנויות תקליטים ולמה כל כך נהנו מהן. אנחנו ברי מזל.
