דיאלוג
כיתוב על קיר
"היי"
"היי"
"ניסיתי להתקשר אלייך קודם אבל ענתה לי המזכירה"
"כן הפלאפון היה סגור"
"מה נשמע?"
"שאלה קצת טיפשית, לא?"
"כן אני יודעת, מצטערת"
שתיקה.
"רציתי לדבר איתך"
"בבקשה"
אני יודעת שלא נתתי לך הסבר, אני חושבת שאני חייבת לך את זה"
"את לא חייבת לי כלום"
"אני כן, (קול משכנע) שנה וחצי היינו ביחד ופתאום אני עוזבת, חייב להיות הסבר"
"הוא לא חשוב" (אדישות)
"לי הוא חשוב" (ייאוש)
"טוב"
"רק שתדע אני עדיין אוהבת אותך"
"אם את אוהבת למה את עוזבת?"
"אהבה זה לא הכול ביחסים בין בני אדם"
שתיקה.
"תראה, אתה חייב לדעת שהיה לי מאוד קשה להיות איתך"
"שנה וחצי היה לך קשה איתי?" (ציניות)
"אתה לא בן אדם קל, תמיד עצוב, תמיד סגור, הרגשתי שיש איזו חומה שאתה לא מוכן שאני אעבור
והחומה הזאת היתה לי חשובה לעבור"
"מה ציפת? לליצן? קרקס מהלך על שניים?"
"לא, אבל חשבתי שתוכל לדבר איתי, שתספר לי מה קורה לך, ולא להסתגר ממני כאילו אני זרה לך"
"לא רציתי להפריע לך, יש לך חיים משלך, אני לא נוהג לשתף אנשים בחיי" (מצטדק)
"אני יודעת, שמתי לב לזה, חברים שלך תמיד אמרו לי כמה אתה שקט כאשר מדברים עלייך, כאילו אתה מפחד לגלות את הסודות שלך, ושהם מדברים אתה מקשיב להם כמו פסיכולוג"
"לכול אחד יש סודות" (קלישאה)
"נכון, אבל תחשוב איך זה לחיות עם מישהו שעומד לצידך כול הזמן, שבא אלייך באמצע הלילה כי עצוב לך, שיושב לידך שבוע שאתה חולה, שמגיע בגשם לבית שלך רק בשביל לשמח אותך, והוא לא מסוגל להחזיר אותה מידה של אהבה למרות שהוא רוצה, כי האדם שאיתו סגור ולא מעוניין שיתקרבו אליו"
(חולשה)
"לא ביקשתי ממך דבר, היה לי נוח ככה" (רשעות)
"אתה בן אדם טוב, אני יודעת שגם אם ארגיש עכשיו עצובה תבוא אליי" (חנופה)
"כן, אני בן אדם טוב, תסכימי להתקשר אליי באמצע הלילה לתקן לך פנצ'ר, אבל לא אותי תקחי לאי בודד, אם ירשו לך לקחת רק בן אדם אחד, נכון?" (ציניות מרושעת)
"איך שאתה אומר את זה, אני צריכה להרגיש מאוד רע עם עצמי" (מתגוננת)
"מצטער לא התכוונתי" (חזרה)
"אתה אמרת לי פעם שבזכותי אתה רוצה להיות בן אדם טוב יותר, לסביבה, אלי, אלייך, זוכר?"
"כן, אני זוכר, זה משפט מתוך הסרט של ג'ק ניקולסון , זה לא שלי, אל תדאגי"
"אז למה אתה לא יכול להיות טוב עם עצמך? למה אתה לא נותן לאחרים להיות טוב אלייך? למה אתה לא נותן לי להיות טובה אלייך?" (התקפה)
"נוח לי ככה"
"למה זה נוח? החיים יותר מורכבים מנוחות"
"לא נכון, אם נוח לך, אז קל לך, ואת לא צריכה יותר מזה" (פילוסופיה פשוטה)
"אבל אני כן צריכה, אני לא יכולה לחיות עם ההרגשה שאתה לא נותן לי להיות טובה אלייך רק בגלל שנוח לך, נוח לך אולי גם שאהיה רחוקה ממך?" (בכי)
"את טובה אלי, תצטרכי להאמין לי, שאני מרגיש שאת טובה אלי, אני לא צריך יותר מזה, ואני לא רוצה שתרגישי שאת שצריכה לתת לי יותר מזה" (נחמה)
"אני לא מקבלת את זה"
שתיקה.
"אני אהבתי אותך כמו שאהבת אותי, אתה עזרת לי והיית איתי יותר מאשר הייתי איתך" (אשמה עצמית)
"אם את רוצה לעשות חשבון מי למי ומה למה, תעבדי בבנק, אהבה זה לא חשבונות, כול אחד מביא את עצמו ואם זה מתחבר אז יופי ואם לא, אז לא"
"כול אחד מביא לא רק את עצמו כבן אדם אלא גם אתה המטען שלו, אני הבאתי הכול ואתה פחדת להביא את המטען שלך"
"אני לא רוצה להיפגע ולא רוצה להפריע, אמרתי לך את זה כבר, יש לי חיים משלי ולך חיים משלך, לי יש חלק בחיים שלך אבל אני לא יכול להפיל את כולי עלייך" (מתגונן)
"אני לא יודעת אם אני צריכה להרגיש טוב או להיפגע מכול זה" (ציניות)
"אל תהיי צינית, זה לא מתאים לך" (מחנך)
"אני לא מבינה, מה מפריע? ממי תפגע? ממני? שנה וחצי היינו ביחד, זה נקרא להפריע? אכלנו מאותה צלחת, שתינו מאותה כוס, הזדיינו בכול חדר בבית, אפילו מצצתי לך באוטו על הצוק, עכשיו אתה מדבר איתי על להפריע? אם לא הבנת עד עכשיו שעצוב לך אז עצוב לי, ואם קשה לך אז קשה לי, אז כנראה שאין לנו על מה לדבר" (צעקה,כעס, זעם)
"אל תצעקי, אפשר להגיד הכול גם בשקט" (הרגעה)
"סליחה, נפגעת? לא רציתי שתיפגע (ציניות), באמת אני מרגישה כאילו אני לא מכירה אותך אתה לא מבין, נכון? אם עצוב לך אז עצוב לי, ושאתה לא מדבר איתי על זה, אז אני מרגישה יותר עצובה, ולאט לאט אני מרגישה גם כעס עלייך, זה רק פוגע בנו " (הרגעה עצמית)
שתיקה.
"אין לך מה לכעוס עליי" (התגונן)
"אין לי? אתה יודע מה אני מרגישה? חוסר אמון, זה מעליב ופוגע, שנה וחצי ואתה לא מדבר, עצוב לך ואתה לא מדבר, קשה לך ואתה לא מדבר, אתה סובל ושתיקה לא יודעת מדבר, רע לך אתה כותב, קשה לך אתה נוסע לסיני, שלושה ימים בסיני ואני אוכלת את עצמי למה לעזאזל הוא לא מדבר איתי"
"את יודעת שהייתי אמור להיות שם חמישה ימים וחזרתי אחרי שלושה כי התגעגעתי אלייך"
"יופי אני אתן לך נקודות על זה"
שתיקה. סיגריה בצד אחד, סיגריה בצד אחר.
"תהיה מאושר, כול כך רע לך? החיים שלך היו כול כך קשים שאתה לא מסוגל לחייך? לדבר? לצחוק?, אתה בן 25 לעזאזל, ואם קשה לך אז תדבר" (תחינה)
"זו לא שאלה של קושי, אני לא מסוג האנשים שמדבר, מה לעשות?"
"פחדתי להלחיץ אותך, פחדתי שאגרום לך לקום ולעזוב, ובמקום זה אתה ברחת, אני רציתי להיות איתך וברחת, רציתי לאהוב אותך ועשית את זה קשה יותר ויותר, רק ברחת, אנחנו שניים אם אתה בורח אני רוצה לברוח איתך, יש כול אחד לעצמו אבל בסופו של דבר אנחנו שניים"
"כן אני עכשיו מתחיל להבין כמה קשה יהיה לי לקבל, שמעכשיו אין שניים ,יש רק אחד" (צחוק)
"אולי פעם עוד ניפגש, אולי תשתנה, אולי זה לא יפריע לי כבר, אני לא יודעת מה לומר לך"(ייאוש)
"את לימדת אותי לאהוב, היה לי קשה לי לדעת איך אוהבים" (עצב)
"חבל שלא לימדתי אותך איך להיות מאושר" (עצב)
"אין שיעורים על אושר" (ציניות)
"אין שיעורים גם על אהבה, אם אתה אוהב אתה יודע את זה, אני יודעת שאהבת אותי יותר מכול אדם אחר, אבל לא ידעת לקבל אהבה, לעיתים הייתי חושבת שאתה לא יודע שאני אוהבת אותך"
"ידעתי את זה, ואני יודע את זה גם עכשיו"
"זה מצחיק, אפילו עכשיו שהכול ביננו נגמר, אני לא יודעת מה יש לך, ממה אתה מפחד, וממה את סובל,
תהיה מאושר יקירי, אם לא עכשיו אז מתי?" (ייאוש)
"מחר, מחרתיים, יש זמן להכול" (אנחת רווחה)
"אתה כזה חכם, תמיד יש לך מה לומר, לידך אני ממש מרגישה טיפשה" (כעס ציני)
"למה צפית לליצן? אני לא כזה, אני גם לא ילד קטן שיבכה על כתפך" (מטאפורה)
"כן הבנתי את זה, אז אתה לא בוכה בשביל לא להיראות חלש? אתה לא מדבר בשביל לא להיפגע? אז מה אתה כן?"
"לא יודע אין לי תשובה, עדיין לא חיפשתי לי אחת כזאת"
"אפילו משפט כזה נשמע ממך עמוק מדי בשבילי"
"אל תהיי עצובה, היום את עצובה, מחר תהיי בודדה, מחרתיים זה יעבור לך" (נחמה)
"אף פעם לא ידעת לשקר, תשאל את עצמך, איך חיים עם עצב"
(סיום)
