כל אדם הוא סיפור
אדם בקווים
זלדה, המשוררת הידועה, שרה שלכל איש יש שם שנתנו לו אלוהים, הוריו, חייו ומותו. אך גם לכל אדם יש סיפור וזה במובן מסוים מהות הכתיבה, והאומנות בכלל.
גם אם תצביעו על האדם, שנראה לכם הכי משעמם, אפור וצפוי, "פקיד מס הכנסה" כפי שנהוג לכנות אנשים משעממים, ויסלחו לי הפקידים, אם תתבוננו בו היטב, תשבו איתו לשיחה ותקשיבו לו, תוכלו למצוא בו סיפור אחד, לפחות, שאפשר לעשות ממנו יצירת אומנות, שיר או סצנה בסרט, ספר, סרט או סדרה. לפעמים זה סיפור גלוי וברור לעין, לפעמים מדובר על רגע אחד, קטן, לפעמים זה משהו דרמטי ולפעמים משהו שנשמע סטנדרטי אך יכול להיות מרתק ומעניין.
נהוג לחשוב שרק אנשים שעברו חיים מאתגרים, מעניינים, חיים מלאי הרפתקאות, הם אנשים עם סיפורים. זה נכון שלהם יהיו הרבה יותר סיפורים, זה נכון שלהם יהיה מה להציג בפני החברה ואולי גם בפני עצמם. אך זה לא נכון לחשוב שרק להם יש סיפור. גם מי שחי חיים "שיגרתיים", צבא, לימודים, חתונה, בית דו קומתי עם ילדים וכלב, שני רכבים משפחתיים בחנייה וביטחון כלכלי באופק, גם כאן יש סיפור. בין אם הוא גלוי או נסתר, בין אם הוא רחב או מצומצם, בין אם הוא שמח או עצוב, דרמטי או טרגי, חלום שכשל או מציאות שהתגשמה. אם התחלנו במשוררת, נסיים במשורר. נתן זך כתב "לא כל שיר הוא שיר השירים", אז לא כל סיפור חייב להיות אגדה.
אך לכל אדם יש סיפור. בשביל להוציא אותו לאור, צריך מישהו שידע להקשיב לו ואך לספר אותו בצורה נכונה.
