כשתרצי ניסע מכאן
אופק
כשתרצי, ניסע מכאן
מזוודה אחת, תיק יד
ננעל את הדלת וניכנס לרכב
רבע שעה, והכל ייעלם, יישכח
אני יכול לספר לך
על מקום רחוק ליד ההר
דרכים מפותלות
יש שם גדר ובית קטן, אפשר לראות מהחלון את הים
כשתרצי, ניסע מכאן
נוכל לשכוח מהכל
לא נצטרך להניף דגלים
לא נצטרך לפתור את המלחמות
כן משהו בתוכנו לא יכול להירגע
בכל פעם אותו אור מסנוור אותנו בלי הפסקה
שוכבים זה לצד זו במיטה ומדמיינים שאנחנו לבד
בינתיים נרדמים לאט
כשתרצי ניסע מכאן
אם יהיה לנו כוח, נעצור בתחנה
ניכנס לחנות לקנות קפה וחטיפים
לא נדליק את הרדיו, אנחנו לא רוצים להעיר את השדים
משהו בתוכנו מת כל יום מחדש
אנחנו לא יכולים להודות שהם ניצחו
אבל המחנק הזה בגרון
כשאין לנו תשובות
אני אספר לך בדרך
על שקט ושלווה
רואה בעינייך, את לא מאמינה שזה יכול לקרות
מדי פעם אחטוף מבט בשעון, מבזבזים שעות בשביל להרוויח דקה
היה משחק, הוא נגמר
משהו בתוכנו לא נרגע אף פעם
כשתרצי ניסע מכאן
ברקע יהיה שקט, זה כל מה שאנחנו צריכים
זו לא סתם נסיעה, זה בתוך המחשבה, זה בתודעה, אנחנו הפסדנו, אין לנו ברירה אלא להודות בכך, צריכים לברוח בשביל שקט ושלווה
