עמוק בשגרה, אך מה זו שגרה?
כוס חלב, כוס קפה שחור
כמעט שלושה שעברה עברו מאז האשפוז, ואני כבר עמוק בתוך השגרה. עובד ורץ כאילו כלום לא קרה, אם לא יהיו בעיות ועניינים מיוחדים אז ביום שישי הקרוב, ארוץ במקצה חצי מרתון טבריה, פעם שנייה ברציפות שאני רץ את המקצה הזה, (פעמיים לפני כן עשיתי את המרתון השלם), בין לבין כותב, מנסה לתכנן תוכניות עם קורטוב של זהירות.
שגרה, כמו שנהוג לומר על דברים אחרים בחיים, זה לא מה שהיה פעם. מתכננים תוכניות ויודעים שהכל יכול להשתנות, במיוחד בתקופה הזאת, במיוחד בעונה זו, חורף, תקופה שאצל כל אחד מאיתנו נחשבת פחות בטוחה.
באופן אבסורדי ואופטימי עד לרמה של עיוורון אולי, הרבה יותר מפריע לי שהשגרה שלי איננה סדירה או מועדת לשינויים לא צפויים, מאשר אם יקרה לי משהו קיצוני. כלומר, אני די בטוח שלא יקרה משהו קיצוני מלבד האשפוז, ולכן יותר מפריע לי שאני צריך לקחת בחשבון, שינויים לא צפויים בשגרת החיים שלי.
בינתיים אני רץ מדי בוקר, חוזר לאט אל הכושר שלי, נהנה ממה שאני עושה והכי חשוב מקווה שהדברים יקרו בלי שינויים מרחיקי לכת. רק כך אוכל להשלים את מה שאני רוצה, כמה שיותר מהר וטוב.
