חודש: פברואר 2019

חתיכת חלווה וכוס קפה מסך מהבהב על כותרות ריקות צלילים של שקט ושיר מתנגן את עוברת וזורקת חיוך ...

בסוף יש רק אותנו מלפנינו רק תהום, מאחורינו חושך גדול בסוף זה אנחנו מצדדינו שום דבר, אין כאן תחנות...

מול שמיים מנצנצים מאור כוכבים עמדנו באמצע הרחוב, לא ידענו איפה הוא מתחיל מכוניות נסעו במהירות לא ידענו מאיזה...

תקשיבי לגשם שיורד כמו מנגינה איטית שמתגברת עם הזמן עכשיו אנחנו מוגנים, תשמרי על זה, זה לא לנצח המבט...

מניחים את הקלפים על השולחן ומהמרים על כל מה שנשאר אנחנו לא מאלה שיודעים לקחת את הכסף בזמן מציבים...

את פורמת את החוטים מהחולצה הישנה מביטה במראה לא מחפשת מבטים חדשים אחר כך אוספת את החוטים וזורקת לפח...

השארתי את התמונות הישנות מאחוריי גם את המילים שכתבתי, שכחתי כבר לא עוצם יותר את עייניי מביט בך דרך...

שומע את הקולות בראש שלי זעקות של פצועים ילדים חולים, קטועי ילדות אימהות בוכות שומע את הקולות בוקעים...

ראיתי אותך בשיאך ראית אותי בלי מילים לא נותרנו חסרי כל איבדנו את היכולת שלנו לשמור על הקיים ...

שתפו אותי