שנה חדשה ישנה
אמה, חגית ואני
אינני אדם דתי, ולא אדם מאמין, חגים לא מדברים בעיקרון, אך את ראש השנה אני אוהב. אולי זה בגלל האוכל שנהוג להגיש ולאכול בארוחת החג ואולי זה בגלל תחושה של משהו ישן נסגר ומשהו חדש, חלופי, נפתח במקומו.
כשהייתי ילד, נהגתי להאזין כל שנה למצעד השנתי, לקרוא את סיכומי השנה ולחשוב שלמחרת בבוקר, משהו ישתנה. כשהתבגרתי, הבנתי שזה לא כך, המצעדים הפסיקו לעניין אותי, וסיכומי שנה נראו לי משעממים. בכל זאת, אני עדיין אוהב את החג ואת הימים האלה.
השנה האחרונה היתה מיוחדת ומוזרה כאחד. חוויתי בה מספר שיאים, כמו נסיעה לארגנטינה עם אחותי ואימי, עשיתי את המרתון השלישי בחיי ושיפרתי בו את השיא האישי שלי, ראיתי מספר הופעות וחוויתי לא מעט חוויות ייחודיות. לצערי חווינו גם אובדן של כלבה אהובה, אמה אשר היתה אצלי 14 שנה כמעט. כמה ימים אחרי שזה קרה הבאנו את ברנה (ברני).
השנה שהסתיימה היתה גם מוזרה. היא התחילה עם הרבה מאוד תקוות ותוכניות, אך היא נסגרה עם,מגיפה שמשתוללת בעולם, אשר הביאה לסגר אחרי סגר, גל ראשון וגל שני, ריחוק חברתי,והתוכניות נגוזו, וכל ניסיון לשמור משהו מהשגרה הפך להיות מורכב. הכתיבה נשארה, הריצה נשארה, הזוגיות, אך מעבר לכך הכל נע בין אוף לאון, במרחקים של שני מטר ועם מסכה על הפנים. לא מסתכלים על דברים מעבר לשבוע הבא לרחוק הבא, לא חושבים על מרחקים ויעדים רחוקים. מקווים שעד שנה הבאה, הכל יהיה לזיכרון רחוק.
עד אז, כותבים, מצלמים, מתעדים את מה שקיים, את מה שהיה.
שנה טובה לכולם!
